אהבות חדשות פרק 18

התפרצתי לחדר, ראיתי שפניו של רן משתנים להפתעה, ואחר כך להבעת פנים נבוכה.
"מה זאת אומרת נשאר?!" התנפלתי על הדוקטור. "ואתה איך לא סיפרת לי … אני לא מאמינה" צעקתי על רן.
"רוני, אני…" התחיל להגיד. אבל קטעתי אותו: "אני לא רוצה לשמוע!עזוב אותי!" רצתי והתחלתי לבכות.
'זמן קצר' המילים האלה הדהדו לי בראש. איך רן לא סיפר לי חשבתי שאהבה מתבססת על אמון!
נכנסתי הביתה, "חזרת מוקדם" שמעתי את אמא אומרת. אבל לא עניתי לה. רן התקשר אליי בערך שבע פעמים אבל לא עניתי לו. ידעתי שאצטרך לפגוש אותו אבל לא היה לי את האומץ להביט לו בעניים שלו, ולשמוע הכל..
************
"ואת מבינה, אני אפילו..את מקשיבה לי בכלל?!" שאלה שני נעלבת, כשנכנסנו למסדרון.
"כן..כן" אמרתי. מרחוק ראיתי את רן מתקרב. "נדבר אחר כך." אמרתי, והסתובבתי והתחלתי ללכת. למרות שידעתי שאין לי סיכוי, רן יתפוס את ידי תוך כמה שניות. וזה באמת מה שקרה…
"את מוכנה להקשיב לי?" שאל.
"לא!!!" אמרתי בכעס
"בבקשה" התחנן.
"לא !" סרבתי להקשיב.
"אוקיי." אמר והתחיל ללכת לכיוון המנוגד.
"לא רן, חכה אני אקשיב!" והבטתי לתוך עיניו הירוקות- כחולות.
"בואי נדבר בחוץ…" ויצאנו.
"אוקיי?!" שאלתי בציפייה כשלבסוף התיישבנו על הדשא.
"טוב, העניין הוא ש..כשנפצעתי בתאונה , אז איזשהו חלק במוח שלי הפסיק לתפקד…חלק חשוב, אז הרופאים קבעו שלא נותר לי הרבה זמן…" עניי התחילו לדמוע." דיי אל תבכי לא הכל רע!" הרגיע אותי." החלק הטוב שאני יכול להנצל ,אבל יש איזושהוא ניתוח…" קטעתי אותו.
"כסף? אתה צריך כסף" ידעתי שאמא ואבא ישמחו לעזור יש להם הרבה הכנסות…
"לא מתוקה לא מדובר על כסף, מדובר על הצלחה…"אמר ועצם את עיניו
עצמתי את עייני גם אני..
"הכל יהיה בסדר" כאלו שר לי שיר ערש..
נצמדתי אליו וחיבקתי אותו חזק..