#אהבה_מהצד : פרק 1.

"אוף" מלמלתי לעצמי בשקט אחריי הפעם האולי עשירית שאני קוראת את אותה השורה.
היסטוריה זה חרא.
ישבתי על רצפת מסדרון בית הספר, מנסה להכניס למוחי את כל החומר.
המסדרון היה ריק ולרגע שמחתי שאף אחד לא רואה אותי עכשיו… מתוסכלת כמו החיים.
שיערי נפל על פניי כשהורדתי את ראשי אל ספר ההיסטוריה שהיה על רגליי המקופלות, ניסיתי להתרכז, קדימה ג'ס, תתרכזי.

~מנקודת מבטו של בראיין~
נכנסתי לבניין בית הספר, בחנתי בעיניי האפורות את השטח, הלוקרים האדומים שהתפרסו לאורך כל המסדרון, הרצפה שהייתה דיי נקייה יחסית לעובדה שעד לפני פחות משעה עדר תיכוניסטים עברו עלייה, הקירות שהיו לבנים ומצוחצחים.
ואז נעצרתי.
היא ישבה בקצה המסדרוו, יושבת על הרצפה כשהיא נשענת על "קיר הלוקרים", השיער החלק והחום שלה החליק על פנייה, רגליה היו מקופלות לעבר חזייה והיא קראה מהספר שהיה מונח עליהן, היא לבשה ג'ינס כהה וחולצה ירוקה צמודה שהבליטה ללא ספק עד כמה היא רזה, נעליי הספורט הגבוהות והלבנות שלה כבר לא היו כלכך לבנות.. חייכתי.
התקדמתי אליה בלי לחשוב פעמיים.
"היי" נעמדתי מולה.
היא הרימה את מבטה התמים, עינייה הירוקות הביטו בי , היא הסיטה את שיערה בעדינות אל מאחורי אוזנה הימנית בצורה שגרמה לי לחייך אף יותר, היא הייתה פשוטה, וזה מה שאהבתי.. בהיתי בשפתייה המלאות והוורדרדות כשהיא התחילה לדבר.
"היי" היא אמרה בקולה העדין, ריסיה הצפופות והארוכות בלטו כשהיא כיווצה את גבותיה. בטח לא מבינה מאיפה נפלתי עלייה..
"את יודעת אולי איפה זה אולם הספורט?" שאלתי.
"זה בכיוון השני, תמשיך כאן עד לדלת אחרונה ואז תפנה שמאלה, אתה כבר תראה את זה" היא אמרה והחזירה את מבטה אל הספר.
נשארתי לעמוד עוד כמה שניות, היא שמה לב והרימה את מבטה שוב.
"את יכולה אולי להראות לי איפה זה.. אני פשוט.. קצת חדש, הבית ספר הזה קצת גדול" אמרתי.
היא הסתכלה על ספרה ואז עליי, ואז שוב על ספרה, מהססת קצת.. הבטתי בה עדיין בציפייה. היא הרימה אליי שוב את מבטה.

~מנקודת מבטה של ג'סיקה~
"ברור" אמרתי לבסוף וחייכתי אליו חיוך קטן ומזוייף. הלך המבחן בהיסטוריה.
קמתי והתחלתי להתקדם.
"נעים מאוד, בראיין" הוא צמצם את הפער בנינו ואמר שוב בחיוך, חושף את שיניו הלבנות ואת הגומה הימנית שלו.
"ג'סיקה" מלמלתי אליו בחיוך קטן.
"מצטער שהפרעתי לך, אני פשוט חייב להגיע לאימון" הוא אמר בהתנצלות.
"זה בסדר, ממילא שום דבר מהחומר לא ממש נכנס לי למוח" אמרתי לו בחיוך רחב יותר והסתכלתי עליו.
היו לו עיניים אפורות עם גוונים בהירים של ירוק, הוא היה גבוה ושרירי מה שגרם לי להיראות כלכך קטנה לידו.. שיערו היה שטני והתבלגן בצורה שהחמיאה לו באופן לא מציאותי, הוא צחק קצת.
"תראי לי את הספר" הוא אמר והושטתי לו את ספר ההיסטוריה הכבד.
הוא הסתכל טיפה.
"זה קל, אני יכול לעזור לך אם את רוצה, מתי המבחן?" הוא שאל.
"מחר, אבל אני לא חושבת שאף מורה בעולם יצליח ללמד אותי את זה" צחקתי קצת ולקחתי מידו בעדינות את ספר ההיסטוריה.
"תשמחי עליי" הוא אמר לי בחיוך ולקח מידי שוב את הספר.
"זה באמת בסדר.." ניסיתי להתחמק והפעם הוא לא נתן לי לקחת את הספר בחזרה.
"איזה כיתה את?" הוא שאל.
"יב' 5"
"גם אני" חיוכו התרחב "זה אומר שגם לי יש מבחן מחר, לא?"
"אני חושבת.."
"מעולה, אני אעזור לך וככה שנינו נלמד" הוא אמר ואז הגענו לאולם הספורט.
"אמ.. אני.. טוב אני חושבת שזה בסדר.." אמרתי בחיוך קטן.
"מעולה. אז..אפשר אולי את המספר שלך?" הוא שאל קצת בהיסוס ועוד לפני שהספקתי להגיב קול נשמע מאחורינו.
"אומייגד היי, אתה בראיין נכון?"
זאת הייתה רג'יניה. הילדה הכי שנואה עליי בכל התיכון (או הארץ, או העולם, או היקום!).
"אממ..כן(?)" בראיין אמר לה לא מבין וכיווץ את גבותיו כשהביט בחימצון הצהוב שהיה על שיערה.
"אוי איכ מסכן, ג'סיקה הטרידה אותך?" היא אמרה ועוד לפני שהוא הספיק לענות היא משכה אותו אליה. "מצטערת היא קצת…מוזרה" היא לחשה לו, או יותר נכון ניסתה ללחוש לו.
גלגלתי את עיניי ונאנחתי.
"לא, את האמת שהיא דיי…." היא שוב קטעה אותו.
"הוו לא הצגתי את עצמי אני כזאת סתומה, אני רג'ינה, ראש מועצת התלמידים של בית הספר, ראש המעודדות, הבת של מנהלת התיכון…" היא המשיכה לחפור לו בזמן שאני הלכתי משם.

~מנקודת מבטו של בראיין~
"כן..טוב תודה על כל ה..הרצאה אבל אני צריך רגע את ג'סי.." הפסקתי כשראיתי שג'סיקה כבר לא שם. לעזאזל. הייתי כלכך קרוב.
"אם אתה צריך משהו, זה המספר שלי" היא אמרה בחיוך והגישה לי פתק קטן עם המספר שלה. אני לא צריך אותך . אני צריך את ג'סיקה!
"תודה" אמרתי לה בחיוך מזויף.
"ואם אתה רוצה שאני אראה לך את בית הספר בהפסקה אז…"
"אני חייב להיכנס לאימון" ניסיתי להתחמק.
"אה…אוקיי.. טוב אני לא אפריע לך, ביי בינתיים" היא אמרה.
"ביי" אמרתי לה והיא התחילה להתרחק.
קימטתי את הפתק של המספר שלה, זרקתי לרצפה ונכנסת לאולם הספורט.