אהבה

המבט, שגורם לי להרהר.
החיוך, שגורם ללחיי להסמיק עוד יותר.
הצחוק, שגורם לי לזרוח.
החיבוק, שגורם לליבי לצרוח.
הליטוף, שגורם לכל הגוף להצתמרר.
החום, שגורם לכל הבעיות להעלם.
הריח, שגורם לי להתמכר.
העדינות, שגורמת לי להישאר.
הנשיקה, שגורמת לעולם להיעצר.
ההלם.ההשקפה.החשיבה.הדיכאון.האכזבה.הכעס.הכאב.הקושי.הדמעות.שברון לב.

והכל כלול במילה אחת, אהבה.
שגורמת לי כל פעם לתהות,
למה היא טובה?
ואז אני מבינה,
שאהבה לפעמים כואבת ולפעמים מחממת,
השאלה היא איך היא מתחילה ואיך היא נגמרת.
אני אוהבת אותו וזה הכאב האמיתי.
כי לא מגיע לו אחת כמוני.
ואמנם זה לא כאב פיזי,
אבל הכאב הפנימי, כואב באותה המידה ואפילו יותר.
ואני חושבת,
אחרי זה אני עוד זקוקה לאהבה? אני מעדיפה להישאר בודדה.
ושוב אני מבינה, שבאהבה, צריך ללמוד מטעויות, ולגרום לה לכאוב פחות.
כי לעולם לא נוכל לשלוט באהבה, והיא מגיעה והיא הולכת, והיא חוזרת ושוב נגמרת,
אבל נמשיך לנסות וללמוד, כי רק כך, נוכל לזכות באהבה אחת, שתגרום לנו לשכוח את כל הכאב של האחרות.