אהבה של פעמיים בחיים – הקדמה

"זה לא קורה לי" חשבתי, משתדלת להכחיש את החום שפשט בגופי. "לא שוב!".
כבר אהבתי אותו, ואני לא מוכנה שזה יקרה שוב. זו הייתה ההתאהבות הכי איומה שהייתה בחיי…
תמיד הייתה לו חברה, ולחלום בשקט לא יכולתי, כי לרב אלו היו חברותיי שאותן חיבקו זרועותיו. עכשיו זה קורה לי שוב, והכל התחיל מהתנגשות במסדרונות! חשבתי ששכחתי ממנו! חשבתי שהוא עבר לגור רחוק, שלא אראה אותו עוד…
ואז, כאילו בשביל להרוס את חיי, אני מוצאת את עצמי מתנגשת בנער עם שער שחור ועיניים כחולות, שאני מזהה בשנייה.
"אמה!" הוא אמר בפליאה, מבטו פוגש בשלי כאשר הוא מגיש לי את ספריי, שהתפזרו על הרצפה.
"דרייק" אני אומרת, פחות מופתעת ממנו- שהרי אני כבר התרגלתי לפניו המוכרים.
הוא הביט בי נבוך מעט, ושאל אותי מה שלומי. עניתי שהכל טוב, והתפתחה שיחת חולין פשוטה, ואז, אז הופיעה הנוראה מכל. הסיבה שחיי נהרסו בחטיבה, בפעם הראשונה שאהבתי את דרייק.
קווין. המלכה- כמו שמה- של החטיבה. קיוויתי שזה נגמר, שלא אפגוש בה עוד, והנה, גם היא חוזרת, אבל מפריז, שם כיכבה בפרוייקט דוגמנות בגלל מראה ה"מושלם"- היא רזה, בלונדינית, ועיניה הירוקות מדהימות והשיזוף המושלם. לא הייתי אומרת שהיא אינה יפיפיה אמיתית, אך שאני שונאת אותה, את זה הייתי אומרת, כי זו אמת ואני לא אוהבת לשקר.
"דרייק, מאמי, אנחנו נאחר לשיעור" היא אמרה לו במתיקות. היא מצמצה, ואז הבחינה בי.
"זו אמה" אמר דרייק, מחייך לעברה של קווין. מדי המעודדות שלבשה הבליטו את מבנה גופה המדהים.
היא נעצה בי מבט. "אמה מהחטיבה?" היא שאלה, מתחילה לסרוק אותי. "לא השתנת הרבה" הוסיפה, לאחר שהנהנתי. "גם את, קווין" אמרתי לה. היא חייכה אליי חיוך מזויף וגררה משם את דרייק.
וזה היה הרגע שהבנתי את זה.
החמימות שהרגשתי שידו נגעה בידי שהביא לי את הספרים,
השיחה שגרמה לי להרגיש בשמיים,
והחשוב מכל- השנאה לקווין!
אני מתאהבת בו שוב.