אהבה שכזאת -פרק 1:

פרק 1
נקודת המבט שירן –
"אני אוהב אותך " – שלח לי אוהד בפייסבוק , לעזאזל איתו ועם המשחקים שלו .. הוא מוצא חן בעיניי והכל אבל כל מה שהוא אומר זה בולשיט אחד גדול הוא משחק בבנות וכולם יודעים את זה, הוא מחפש רק להשכיב אותן ולמה שהילד הכי מקובל ופופולארי בבית הספר ידבר איתי?! אני סתם אחת בכיתה לא הכי יפה ומקובלת..
״ רק על דבר אחד אתה חושב , ומי כמוך יודע על מה אני מדברת … "-רשמתי לו ברוגז, אין סיכוי שאתן לו לשחק לי בלב.
״אני נשבע לך ביקר לי שאני אוהב אותך .."-הוא אמר , ואני עוד שנייה נמסתי , לא לעזאזל לא אסור לי להקשיב לו!
"אני לא מאמינה לך ״
״אני יוכיח לך אהובה״-הוא ענה והתנתקתי מהפייסבוק זה סיכויים אחד למאה שבאמת יש לו רגשות כלפי האם באמת כדאי לי לקחת סיכון ?! אני אוהבת אותו אבל זה היה ברור לי מהתחלה שהוא לא בן אדם של קשר רציני והוא סתם משחק בבנות במקום שיעזור לי לשכוח אותו הוא מכביד עלי יותר..
-כעבור שבוע-
הסתובבתי בבית הספר עם ספיר , ספיר היא בין החברות הכי טובות שלי בבית הספר חוץ ממנה יש גם את ליאן ונטשה .
״ היי ,את בסדר ? את נראית חיוורת ! "-ספיר הביטה בי במבט מודאג.
״זה סתם סחרחורת ,היא תעבור "-אמרתי לה בביטול והסתכלתי לצד השני לכיוון המגרש רואה אותו משחק ..
עיניו לרגע נחו עלי הוא הביט בי וחייך עיני נעצמו קלות והדבר הבא שאני זוכרת זה שאני שוכבת בחדר האחות והוא לצידי..
"שירני ?? "-הוא לחש לי ואחז את ידי, פתחתי את עיני וראיתי אותו מביט בי בדאגה.
״איך את ?״-הוא שאל והתיישב בצידי המיטה.
״בסדר, קצת כאב ראש ,יעבור..מה קרה לי?״-שאלתי לא מבינה.
״התעלפת כנראה מחסור בנוזלים..״-הוא אמר והגיש לי בקבוק מים.
״דאגתי לך״-הוא אמר , עיני נצצו הלב שלי דפק בחוזקה, לעזאזל איתו !
״מממ..״-זה כל מה שהצלחתי לומר.
״אני אוהב אותך״-הוא הוסיף והשפיל את עיניו.ד
״אל תתחיל עם זה ״-אמרתי ברוגז.
״למה את עדיין מתחילה להתקשות להאמין?״-הוא שאל והביט בי במבט עצוב, יואו זה שובר אותי .
״אתה שואל באמת למה?״-שאלתי בהרמת גבה.
״תראי אני יודע שקורות חיי לא משהו אבל באמת אני אוהב אותך״
״משום מה אני לא מאמינה לזה״-אמרתי וגיששתי בכיס מכנסי לקחת את הפלאפון.
״למה לא?״-הוא שאל .
״כי זה משפט שאמרת לכל אחת ״-אמרתי וניסיתי לעמוד על רגלי , הסתחררץי מעט והוא תפס אותי.
״אמרתי להרבה נכון אני לא ישקר.. אבל את היחידה שבאמת התכוונתי אליה״-הוא אמר.
שחררתי את עצמי ממנו והתקדמתי לכיוון הדלת .
״ניפגש בחמש בפרגולה מול המכולת ?״-הוא שאל ושמץ של תקווה נשמע ממנו.
הנהנתי ויצאתי חיוך היה מרוח על פני כשהתקדמתי לעבר הכיתה.