אהבה שחיה-פרק 1-עמוד 2.

מעולה בני, אני כל כך אוהב אותך, ואתה יודע שאני גאה בך!" הוא אמר לי, ואני והוא יצאנו ונכנסו אל המכונית.
אבי שם שיר קנטרי מפורסם, ונסענו חזרה לבית וכשהגענו הרגשתי כל כך מוזר, מן רגש כזה שמעולם לא חוויתי.
"שחכתי להגיד לך על זה דמיאן, אני מתנצל, אבל השכנים שלנו נוסעים לבריטניה לשנה, יש להם עבודה מיוחדת, והוא יהיה פה. אני מקווה שזה בסדר, נכון?" הוא שאל אותי, ואני עדיין הייתי עם פה פעור.
"כן כן, זה בסדר." אמרתי בגמגום והלכתי לחדר, גם טומי נכנס לחדר.
"היי, אני טומי." הוא הציג את עצמו, ואני נשכתי את השפה העליונה שלי. וואו, דמיאן צא מזה, התחלתי לדבר לעצמי.
"אני דמיאן." הצגתי גם את עצמי, והוא פרק את המזוודה שלו.
"נעים לי להכיר, טוב, אני אהיה איתך כאן שנה." הוא אמר וחייכתי אליו, הוא היה נראה בן אדם נחמד, ואז הוא אמר שהוא הולך לאותו קולג'.
"רגע, אתה רציני?, אתה באמת הולך לקולג' הזה?" שאלתי אותו בהתרגשות.
והוא הנהן.
"אז גם נהיה כנראה באותה כיתה." אמרתי וצחקתי, והוא גם צחק.
הוא הוריד את חולצתו, והמראה שלו היה בעייני מראה של גבר אמיתי, טוב, אני לא כל כך מבין בזה.
אבל היו לו שרירים, וגוף שזוף, ובכלל היופי שלו היה מדהים.
הערב ירד ודי הספקתי להכיר את טומי. אבי קרא לנו לאכול את הארוחה, ובאנו.
ישבנו בשולחן, והתכתבנו בטלפון, הרגשנו מבוכה ליד אבא שלי.
אבא שלי, הגיש את הארוחה, והכריז שצריך להתחיל לאכול.
"אבא, אתה יודע שגם טומי נרשם לקולג'?" אמרתי לו תוך כדי שאכלתי חתיכת לחם.
"באמת?, טוב כנראה שיהיה לך גם שותף ללימודים!" הוא אמר וצחק.
אני טומי ואבי דיברנו על ספורט, אני העדפתי שלא לדבר, אבל בכל זאת, אני רוצה לצאת די גברי מול טומי, מספיק אני נשי.
סיימנו, פיניתי את הצלחות של כולם, ושטפתי אותן ואז הלכתי לחדר וסדרתי את התיק לקולג', גם טומי סידר, ואז שנינו עלינו למיטת הקומתיים שלנו.
"לילה טוב" לחשתי, והוא ענה.
בלילה כמעט שלא ישנתי, מרוב התרגשות, אבל הספקתי לישון כמה שעות טובות.
"בנים, שניכם להתעורר, לצחצח שיניים, ולשטוף את הבנים, לא לשכוח להסתרק." אבי אמר, והרגשתי שהוא החליף את אמא שלי, הוא מעולם לא אמר לי את זה, ובמיוחד כשחברים לנו אצלי.
טומי דווקא קם די מהר, אבל אני התעצלתי לקום מהמיטה.
"קום כבר." טומי צחק ומשך אותי מהמיטה שלי.
"הפנים שלך אדומות נורא, יש לך במקרה חום?" טומי שאל אותי וצחק.
"לא לא, זה חום בוקר", שנינו התפקענו מצחוק.
"טוב, נו בוא אני אבדוק אותך" הוא אמר לי, ושם את מצחו על מצחי, הרגשתי כל כך נבוך.
"אבא שלי קורא לי." אמרתי לו ויצאתי מוסמק כולי. רגע, אולי הוא בקטע שלי?, חשבתי לעצמי.
לא לא, לא יכול להיות, עניתי לעצמי שוב.
לקחנו את התיקים, ואבי הכין לשנינו סנדוויצ'ים, בסופו של דבר לא לקחנו אותם בכלל, יש הרי קפיטריה.
עלינו על האוטובוס ונסענו, כשהגענו כל אחד הלך לדרכו.
ואני ראיתי את דמי.
"דמי?!" צרחתי וחיבקתי אותה. טוב, את דמי אני מכיר מגיל 7, מאז שהתחלתי ללמוד.
"יואו, דמיאן, מה אתה עושה פה?" היא שאלה אותי בהתרגשות וטומי הסב את מבטו אלינו.
"טוב, אני חושב שאני לומד פה." היא צחקה, והיא נשקה אותי בלחי.
"רגע, איזה קורס וכיתה את?" שאלתי, והיא ענתה שהיא לומד בקורס שלי, ובכיתה.
שנינו דיברנו ליד הלוקרים, ולפתע טומי בא.
"דמיאן?, אתה רוצה לבוא לקיפטריה?" הוא שאל אותי בחיוך.
"בשמחה, אבל דמי יכולה לבוא?" שאלתי.
"שיהיה." הוא אמר באדישות.
הגענו לקפיטריה, ודמי התייבשה. "תזמין לי סלט." היא חייכה ובקשה.
הלכתי, וטומי הלך בעקבותיי.
"תגיד, מי זו?" טומי שאל אותי.
"זו דמי, ידידה שלי מאז גיל 7, היית מאמין שהיא תהיה איתנו פה?, היא מגניבה, באמת." ניסיתי לשכנע אותו והזמנתי פיצה וסלט.
טומי הזמין גם סלט, ואז כולנו הלכנו לשולחן.
"היי." טומי אמר שוב באדישות. "היי." דמי ענתה בחיוכה וחברותיה באו אל השולחן, הן חייכו ושאלו על דמיאן ועליה, והן צחקו, וגם אני צחקתי.
אבל לפתע טומי עזב את השולחן ללא סיבה. חשבתי שהוא שבע, אחרי זה, נכנסו לשיעור של שעתיים, וטומי לא סימס אלי שום הודעה, חדשתי שקורה משהו לא טוב.
בהפסקה יצאתי מהשיעור וראיתי את דמי וטומי מדברים. זהו זה, חשבתי לעצמי באותו רגע, איזה מטומטם יצאתי, חשבתי שהם חברים.
אחר כך, טומי נכנס לשיעור בסדר, והוא שלח לי הודעות כאילו כלום. אני לא רציתי לדבר איתו.
כשנגמר יום הלימודים הראשון בקולג', המורה שלנו נתנה לנו ספר פילוסופיה, ו2 ספרים על מוזיקה, לקחתי אותם ויצאתי מן הכיתה. לא חיכיתי לטומי, רצתי לאוטובוס, נכנסתי ותפסתי מקום מרוחק.
גם טומי נכנס וישב לידי. הוא ניסה לפתוח שיחה אבל לא דיברתי איתו.
"מה הבעיות שלך אחי?" הוא אמר לי, ואני שתקתי. חשבתי שהוא יודע טוב מאוד מה הבעיות שלי.
השתיקה ביני לבין טומי שררה, ובסופו של דבר הגענו לתחנת הבית שלנו.
"אבא!" צעקתי לו כשהגעתי הביתה. הוא שמח לראות אותי ואת טומי.
"שלום בנים, מה שלומכם?" הוא שאל אותי ואת טומי, הוא נראה מאושר ועליז, כמו שלא היה מימיו. אני חשבתי שאבי זכה בסכום מסוים מהבנק, או קיבל הפתעה מעבודתו.
אבל כל אותו אחר הצהריים, הוא שתק ולי סיפר לי. השתיקה הייתה שוררת בבית, ואז אני התחלתי לבכות חרש חרש, טומי לא שם לב אליי, ואבי היה עסוק בהפתעה שלו.