אהבה שורפת פרק 8.

~עדן~
אם דיברנו על יום שממשיך יותר טוב, כנראה שזה היה בחלום.
כי היום הזה נהרס מרגע לרגע.
אחרי השיעור המורה שלחה אותי למנהלת ששלחה אותי לריתוק בכיתה פוגל, המורה המעצבן הזה שנכנס לי לחיים.
בסוף היום כבר תכננתי לעוף הביתה. דבר אחד מנע ממני.
אלכס.
ישבתי בתחנת אוטובוס, חיכיתי לאוטובוס שלי שבאורח פלא החליט לאחר, כשראיתי את אכלס מתקרב.
דחפתי את האוזניות לאוזניים ושמתי את wake me up של avicii על פול ווליום, ועדיין שמעתי את הקול המעצבן שלו חודש לתוך אוזניי.
-"נו, סוףסוף רואים אותך לבד"- הוא אמר.
לרגע היה באלי להכניס לו אגרוף.
מה הוא רוצה לאלף עזאזל?
הורדתי את האוזנייה
"מה?" אמרתי לו.
הוא היה קצת מופתע מהתקיפות וגמגם משהו כמו "מה, מה?"
"מה אתה רוצה ממני? חסר לך עם מי להתחיל בבצפר המגוון שלכם?"
"שלכם…!" הוא גיחך "גם את לומדת פה את יודעת.."
"כן אני יודעת. יש דבר אחד שאני עוד לא יודעת, את מוכן להסביר לי אותו?"
"ברור," הוא ענה, מתלהב שסוף סוך אני מבקשת ממנו משהו ולא נכנסת בו על 400.
"אני עדיין לא יודעת מה אתה רוצה ממני לעזאזל?"
שקט.
ואז…
"נשיקה"
רציתי לצרוח 'מממההה?'
אבל חשבתי לעצמי, מה זה יעזור? הרי הוא ימשיך להציק לי.
"נשיקה??"שאלתי
"נשיקה" הוא ענה.
קמתי, כיתפתי את הילקוט של הכתף, התקרבתי אליו עצמתי את עיניי והדבקתי נשעקה לשפתיו.
"מרוצה?" שאלתי, ובלי לתת לו לענות- הסתובבתי והתחלתי ללכת.
"אם.. לאן את הולכת" הוא קרא אחרי "את לא מחכה לאוטובוס?"
לא הסתובבתי אבל הרמתי את היד והאגודל בצורה של 'הכל סבבה'. והמשכתי להתקדם.
"תודה!" שמעתי אותו קורא מאחוריי.
חייכתי לעצמי. כמה פתטים הבנים האלו יכולים להיות.
קבלתי הודעה. פתחתי אותה. שוב מהמספר ההוא הלא מוכר
"היה כיף היום בבית ספר, כיף לראות אותך מחייכת. מתגעגע" וסמיילי קורץ .
נו מי זה לאלף עזאזל?