אהבה שהפכה לאכזבה- לי ודניאל – פרק 18 (;

מהפרק הקודם;
-״חשבתי שנפרדתם לא?״ דניאל שאל אותי
-״גם אני חשבתי..״ אמרתי לו
-״אל תדאגי חיים שלי יהיה בסדר״ הוא אמר לי ובא לנשק אותי.. הלכתי אחורה, אני לא רוצה שהכל יגמר ככה, שעומר פגוע, אני הולכת לחפש אותו..
-״אבל.. לי..״ דניאל אמר
-״מצטערת..״ אמרתי והלכתי משם
*
פרק 18:
-״אני לא מאמין שהיא עשתה לי את זה״ מלמלתי לעצמי
היא רצינית? אחרי כל מה שעברתי בשבילה, אחרי הבנות שפגעתי בהן בשביל להיות איתה, אחרי זה שחשבתי עליה כל הימים והלילות ???!!! אני כזה אידיוט, שחשבתי שהיא תרצה אותי, ברור שהיא לא אוהבת אותי .. איך היא תאהב אותי? היא ועומר בדיוק נפרדו!! וזה לא היה מכוון.. הם לא התכוונו להיפרד..כנראה הם עדיין אוהבים אחת את השני, כנראה אני סתם הייתי עוד אחד בשבילה.. אכלתי אותה.. אני כל כך שונא אותה על זה!! אבל אני גם אוהב אותה … אני מרגיש אליה שנאה.. אבל גם אהבה.. שנאהבה.
אוי נו על מה אני חושב כוסעמק בשביל מה זה טוב.. זהו נמאס לי אני עובר בצפר כולם פה אחד אחד נמאסו עליי.

– נקודת המבט של לי-
-״עומר.. עומר חכה שניה״ צעקתי לעומר, רצה אחריו
-״מה ? מה עכשיו? תגידי לי שבגדת בי איתו? מה??״ הוא אמר, נראה שהוא מתאפק לא לבכות
-״אני.. תקשיב.. אני פשוט.. לא יודעת איך להגיד לך ״ אני לא מצליחה להגיד לו כלום, מה אני אמורה להגיד לו?! שעד עכשיו אהבתי את דניאל והוא היה סתם ??
-״כמו שחשבתי.. עזבי ..״ הוא אמר והתחיל ללכת
-״עומר נו בבקשה.. אני לא רוצה שזה יגמר ככה.. אני מתה עליך באמת!!״ אמרתי לו
-״אז את רק מתה עליי? לא אהבת אותי עד עכשיו? יש הבדל את יודעת..״ הוא אמר
-״אני יודעת אני יודעת פשוט.. אני אהבתי אותך אבל.. ״ באתי להגיד והוא קטע אותי
-״אבל את עדיין אוהבת את דניאל, הבנתי , ביי.״ הוא אמר והלך
אוף נו אוףףףף למה אני צריכה להיות באמצע של זה למה?? לא מספיק הפרדתי בין חברים שהיו חברים הכי טובים?? טוב די אני מחליטה, לא בא לי יותר על דניאל, גם ככה הוא היה זה שזרק אותי בהתחלה בשביל העדן הזאתי, שכל מה שהיא יודעת זה להעיף לי מכות..
-״לי..״ שמעתי קול מאחוריי
-״מה?״ אמרתי בעיניים בוכות .. זה דניאל
-״מה קרה? את בסדר??״ הוא אמר , לחוץ
-״נמאס לי כבר מכולם נמאס לי אין לי עצבים כבר להיפגע כל פעם מחדש , זהו אני עוברת מהבצפר הזה״ אמרתי בוכה והתחלתי לרוץ
-״חכי שניה לי״ הוא אמר , רץ אחריי ותפס ביידי
-״אני גם רוצה לעבור מפה.. בואי נעבור בייחד״ הוא אמר לי מסתכל לי בעיניים .. עמוק עמוק..
-״אני.. אני ..״ ניסיתי להגיד והשפלתי מבט
״אני מעדיפה שלא דניאל.. מצטערת..״ כל הזמן הזה בכיתי רק בגללו, אז אני מעדיפה כבר לא לראות אותו יותר בחיים שלי .. כבר חשבתי שזה זה, אחרי שבמקרה הוא הרים אותי הביתה אחרי שנרדמתי בכיתה.. וכל מה שהיה ..
-״אוקי..״ הוא אמר והסתכל עליי במבט עצוב כזה.. לא יודעת הרגשתי שהוא עצוב..
-״ביי..״ אמרתי ורצתי משם
-״לי רגע הפלאפון ש..״ הוא התחיל להגיד עד ש.. בום.
*
-״היא התעוררה!!״ שמעתי מישהו צועק
-״אוי לילוש מה יהיה איתך השבוע??״ שמעתי מישהו אחר אומר , קול של בחורה, מי זאת?
-״מה.. מי אתם? איפה אני?״ שאלתי את האנשים שהיו שם
-״את בבית חולים , איבדת היום את ההכרה בבית ספר׳ וגם חטפת מכה ממש חמורה בראש, שנפלת״ מישהו אמר לי , חתיך דווקא, אבל מי זה?
-״מה.. מתי? מי אתה?״ שאלתי אותו
-״זה דניאל לילוש, מה יש לך?״ מישהי מבוגרת יחסית ענתה במקומו, מי זאת??? היא קצת דומה לי..
-״מי את??״ שאלתי מבוהלת
-״מה? אני אמא שלך… אחות??!!״ היא קראה לאחות, מה אמא שלי??! למה אני לא זוכרת אותה?
-״כן?״ האחות שאלה אותה
-״למה הבת שלי שואלת אותי מי אני???״ ׳אמא שלי׳ כנראה, אמרה לאחות מבוהלת עם עיניים דומעות.. מה הולך כאן?
-״ייתכן שהמכה שהיא חטפה בראש מחקה את זכרונה, יכול להיות שהוא יחזור תוך מספר ימים או שבועות, ויכול להיות שלא..״ האחות אמרה.. מה?? נמחק לי הזיכרון??