אהבה שבכלל לא רציתי… פרק 2

אט אט בלי ששמתי לב העיניים שלי התחילו להיעצם ונרדמתי על הספסל…

פרק 2
——–
פתאום קמתי בבהלה לקריאת צופר מכונית.
"מה קרה פתאום נרדמת באמצע הדרך, אה?"
צעק לי מישהו מהמכונית , אני לא יודעת בדיוק מיזה, אני רק קמתי משינה ואני רואה מטושטש.
הקול נשמע לי מוכר,
"ג'יימ… ג'יימס זה אתה?" שאלתי בפתאומיות מנסה לפקס את פניי
על נקודת מבט אחד.
"לא, אז זה ג'סטין ביבר…" הוא אמר וגילגל עיניים.
"ג'סטין?!" שאלתי מופתעת.
"אנה, זה היה בצחוק, זה אני.. ג'יימס." הוא אמר לי שהוא בעצמו דיי מבולבל.
כנראה כי באמת האמנתי לו שזה ג'סטין..
"אהה.. טוב אם ככה, אתה לא רואה שאתה מפריע לי לישון" אמרתי לו בקול מאוד ישנוני.
"רואים אל תדאגי, טוב בואי תעלי לאוטו אני אסיע אותך לבית שלך." אמר לי ג'יימס.
"לא רוצה, טוב לי ככה." אמרתי לו בשיא הרציניות וחזרתי לישון על הספסל.
" חח הצחקת" אמר לי ג'יימס והחנה את הג'יפ שלו בצד והתקדם לעברי.
"נו קומי! כבר שעה שתיים עשרה בלילה" אמר לי ג'יימס.
"לא הגיוני" אמרתי לו תוך כדי שינה על הספסל "אני נרדמתי רק לחמש דקות לא לרבע שעה".
"מדברת זאתי שחצי שעה ישנה" אמר ג'יימס בציחקוק קל.
"לא רוצה תעזוב אותי" אמרתי לו בקול ישנוני וקצת מילמלתי את זה.
"פשוט בואי" אמר לי ג'יימס והרים אותי למכונית.

ישבתי במכונית ונשענתי עם הראש על החלון כדי לישון.
"איפה את גרה?" שאל לפתע ג'יימס.
"סמטת הטראנס , זה ליד רחוב הברוש. סמטת הטראנס 11" .
אחרי עשר דקות הגענו וג'יימס ניער אותי קצת כדי להעיר אותי.
"קומי הגענו" אמר לי ג'יימס .
"מ..מה? " שאלתי שהייתי עדיין חצי מנומנמת.
"קומי הגענו"
"אהה, אז תגיד" אמרתי לו והוא גיחך.
"תודה?" שאלתי מבולבלת, זאת הפעם הראשונה שהוא עושה לי טוב.
"בבקשה?" הוא החזיר לי באותו נימה והגניב גיחוך קטן.
"טוב, אז ביי" אמרתי לו תוך כדי שאני מהאוטו ,
"חכי" הוא עצר אותי לפני שסגרתי את הדלת.
"מה?" שאלתי.
"באיזה קומה את גרה?"
"למה אתה רוצה לדעת את זה?" שאלתי אותו באי הבנה.
"פשוט תגידי לי כבר" הוא אמר לי בנמרצות.
"7 , למה..?"
"אני אחכה לך כאן ואת תעלי למעלה לדירה שלך ואם אין לך אף אחד בבית ואין לך מפתח
תסמני לי מהקומה שלך ואני אמצא לך מקום לישון בו, אם יש לך מישהו בדירה פשוט תיכנסי לדירה
בלי לסמן כלום ואז אני אדע שאת כבר בתוך הדירה, טוב?" הוא אמר לי.
"טוב.. " אמרתי תוך כדי פיהוק.

עליתי למעלה לדירה שלי וחשבתי לעצמי שאיזה שם מוזר זה סמטת הטראנס,
כאילו כולם מלאים כאן בהרבה טראנס.. יצאתי מהמעלית כמו מישהו שיכור.
מרוב שהייתי עייפה בקושי ראיתי לאן הלכתי והלכתי כול הסמן בזיגזג, לא יודעת למה זה הצחיק אותי.
וכן, ככה בכלל נראיתי כמו שיכורה.

דפקתי על הדלת של הבית דפיקה ראשונה,
לא פתחו.
דפקתי דפיקה שניה,
לא פתחו.
דפיקה שלישית,
לא פתחו.
דפיקה רביעית,
כן פתחו.
חשבתי לעצמי איזה מזל, אם לא הייתי עכשיו תקועה במקום אחר בשביל לישון.
כאילו שאני אלך אליו לבקש ממנו שימצא לי מקום לישון ,
אני אלך לחברה בכוחות עצמי או שאני אבקש מאחד משכנה אחת אם אפשר לישון אצלה.
לא רוצה להקשיב לג'יימס, הוא כבר לא הבוס שלי אחרי שעות העבודה.
לא שבשעות העבודה הוא בכלל הבוס שלי…
"אולי חאלס?!, כמה פעמים את יכולה לדפוק על דל אחת מסכנה?!"
אמר לי טל, אח שלי,
"טל יסתום, אתה לא באתה לקחת אותי מהעבודה ונרדמתי על ספסל בגללך"
"בגללי?!, אני לא זה שמסיים כל יום את העבודה באחת עשרה וחצי בלילה!!"
התעצבן עליי טל.
"יאללה סתמו כבר! יש אנשים שמנסים לישון בבית הזה!"
צרח עלינו רון.
רון וטל הם תאומים, ולצערי גם אחים שלי.
הם גדולים ממני בשנתיים (לשניהם שיער בצבע חום בהיר ,לטל עיניים ירוקות
ולרון עיניים בצבע חום בהיר כמו השיער שלהם), גם כן בני 18.
אני תמיד אוהבת לקרוא להם – רונטל כי זה השילוב של שתי השימות שלהם.
"מה את נראית שיכורה עכשיו??" שאל אותי טל.
"אני לא שיכורה, אני עייפה. זה שתי דברים אחרים לגמרי" אמרתי לטל.
"לכי כבר לישון!!" צרח לי רון מהחדר שלו.
"בסדר, רק תזכור שלי יש חדר פרטי ואתה צריך לחלוק עם טל חדר!"
צעקתי לרון בחזרה בשביל להתגרות בו.
"פשוט סתמי וזהו" צרח עליי רון .
"נו, למה את מחכה? אמרתי לך ללכת לישון" אמר לי טל.
"בסדר..בסדר, אבל איפה אמא? שאלתי אותו.
"בחדר שלה יושנת ,לא מבין איך היא מצליחה לישון בזמן שאתם צורחים פה.

הלכתי להתקלח אחרי היום המטונף והמגעיל הזה ונכנסתי ישירות למיטה.
אפילו לא הייתי צריכה לשמוע מוזיקה בשביל להירדם מרוב שהייתי עייפה..