אהבה שבכלל לא רציתי…. פרק 1

"אני לא מאמינה שהוא עד כדאי כך מעצבן!!!" , "אני שונאת אותו!!" מלמלתי לעצמי בזמן ששטפתי
את המסעדה. "מה קרה? לאנה הקטנה קשה לעשות עבודות?" אמר קול מאחורי גבי.
הסתובבתי בבהלה לאחורה וראיתי שזה ג'יימס .
ג'יימס הוא האחיין של בעל המסעדה שבה אני עובדת.
"ג'יימס אתה יודע שלא סבלנו אחת את השניה ברגע שנפגשנו,
אז למה להשאיר אותי שעות נוספות במסעדה?!" התחיל להתחמם לי הפיוז עליו.
"ככה ,אני החלטתי שהרצפה לא מספיק נקייה והסירים מלוכלכים ,
ואוי ,את לא אחת העובדות פה? אהה רגע.. את כן אחת העובדות! "
הוא אמר בלגלוג תוך כדי שמתמרח לו חיוך מעצבן על הפנים.
"אתה לא בעל המסעדה!!" עניתי לו בכעס. "אתה האחיין שלו! אתה לא הבוס שלי!
אז למה לי להקשיב לך?!" אמרתי לו את זה מעצבנות.
"אממ….. זה תלוי עד כמה המשרה הזאת חשובה לך" הוא אמר בטון מנצח.
אחרי שסיימתי לנקות יצאתי בכעס מהמסעדה. כי אני גם מאחרת הביתה, גם איחרתי לאוטובוס ואין
מי שיקפיץ אותי הביתה וזה אומר שאני צריכה ללכת ברגל הביתה במשך 40 דקות,
וגם כי ג'יימס השאיר אותי שעה וחצי יותר מאז סיום המשמרת שלי
שהייתה אמורה להיגמר בשעה 10 בלילה אבל במקום זה נגמרה בשעה אחת עשרה וחצי בלילה!

שכחתי להציג את עצמי קוראים לי אנה וולמרינסקי יש לי שיער שחור צבוע לא טבעי ,
אני רזה וקטנה כזאת , עיניים בצבע טורקיז ואני לבנה.
עליתי מרוסיה מלפני שנתיים וחצי בגיל 13 עכשיו אני בת 15 וחצי .
וג'יימס המעצבן שחושב שהוא יכול לשלוט לי בחיים ולהשאיר אותי שעה וחצי אחרי שהמשמרת שלי הסתיימה . הוא שזוף עם קוביות (אני אשקר אם אני אגיד שאני לא אוהבת קוביות אבל את ג'יימס…
בחיים לא!! ) שיער שטני פרוע , עיניים בצבע דבש.

בואו נמשיך בסיפור שלנו:

המשכתי ללכת עצבנית עם מדי בית הקפה , שבית הקפה שאני עובדת בו הוא בסגנון של פעם . אני רק מלצרית ובגלל שזה סגנון של פעם אז זה כאילו חצאית מיני שחורה עם פס דק בסוף החצאית בצבע לבן , גרביונים שחורים ,
נעלי עקב קטנות חולצה עם כתפיים ממש טיפה נפוחות בצבע שחור לבן ואת הסרט הזה לשיער
שרשום עליו את השם של בית הקפה.
ושמתם לב מה שאמרתי בהתחלה? *אני רק מלצרית* זה אומר שאני צריכה רק לקחת הזמנות
ולהגיש אוכל!! לא לשטוף את הרצפה ולקרצף את הסירים!! עצרתי ללכת כדי לשבת על הספסל ,
קצת לנוח אחרי היום המתיש והמעצבן הזה.. והתחיל להיות לי קריר , ומדי בית הקפה הקצרצרים לא ממש תורמים לעניין…
לפעמים אני חושבת שמי שהמציא את הבגדים האלה פשוט סוטה ברמות…
ישבתי על הספסל הסתכלתי אל האופק שנראה לי כמו חלק שחור כהה (האדמה)
ושחור אפור יותר בהיר (השמיים) ופשוט עוד קו שחור שמפריד בשני אלה.
אט אט העיינים שלי התחילו להיסגר ואני אפילו לא הרגשתי בזה….