אהבה צבאית חלק 14

הגעתי לבסיס וכל הבסיס היה מלא שלטיים של ברוך רופא חולים התגעגענו ועוד שטויות כאלה,אני עדיין הייתי עם תחבושוות וכל הדברים כאלה ולא יכולתי לרוץ כי עדיין היו תפרים,כעיקרון לא הייתי אמורה לצאת מהבית חולים אבל ממש חפרתי לרופאים שלי אז.. בקיצור אלון ממש דאג לי וכל הזמן רצה לראות שאני בסדר וזה,אבל הרגשתי שמשהו מתפספס שם,אני לא יודעת למה אבל לא הרגשתי כמו שתמיד הרגשתי וראו את זה גם על אלון,ראו שמשהו השתנה,לא יכולתי להצביע על מה אבל הייתה את התחושה הזאת אפילו אבא שלו שאל אותי אם אנחנו עדיין ביחד,התחלנו להתרחק עד שאלון בא אלי נאנח ושאל:"מה יהיה?" הסתכלתי עליו ולא ידעתי מה להגיד,"הבנתי"הוא אמר והלך,"אלון חכה" קראתי לו,"מה?" הוא הסתובב ושאל בקור,"אלון אני לא יודעת מה קרה" אמרתי לו,"גם אני לא יודע" הוא אמר והלך,"אלון חכה נו,איך נדבר אם אתה כל שנייה הולך?" אמרתי לו,"את בטוחה שיש לנו על מה לדבר,כי מהצד שלך זה ממש לא נראה ככה" הוא אמר בעצבים,"אולי…אולי כדי שניקח הפסקה אחד מהשני רק לאיזה שבוע שבועיים כדי לראות איך אנחנו מרגישים,זה כנראה בגלל שכל החודש האחרון היינו המון ביחד,יכול להיות שזה השפיע" אמרתי בחשש מהתגובה שלו,"ובשבוע שבועיים האלו אנחנו לא ביחד?"הוא שאל באכזבה,""נראה לי,כאילו כן,ואז אחרי השבועיים האלה נראה איך אנחנו מרגישים" אמרתי לו,"מה יעל זה נראה לך תוכנית כבקשתך?" הוא שאל בעצבים,"זה לא מה שאמרתי" החזרתי בקול תקיף,"בסדר" אמר והלך משם ואני כבר לא טרחתי לקרוא לו,
זה היה ביום חמישי ואני כבר יצאתי הביתה כחברה התקשרה אליי ושאלה אותי אם אני רוצה ללכת ביום שישי למסיבה ממש שווה,מצד אחד ממש רציתי אבל מצד שני לא היה לי מצב רוח,ולבסוף אחרי מסע שכנועים ארוך לא פחות ממסע כומתה החלטתי לצאת איתם,איתם זה אומר נועה ספיר ודניאל חברות ממש טובות שלי ועדן ורון ידידים ממש טובים,נועה ספיר ודניאל דפקו אליי ריצה עם העקבים והכל וצעקו "מי זאת המפקדת,כי הן לא ראו אותי מלא זמן,רון ועדן עמדו והצדיעו לי כמו מפגרים נסענו בשני רכבים נסיעה של שעה בערך אני נסעתי עם עדן ורון כי באמת בלי שובניסטיות אני לא סומכת על ספיר בנהיגה,שמעו יש לי צוות ובתכלס שרדתי מחבל אז אני לא מתכוונת למות בתאונת דרכים,אבל ברגע שנכנסתי למסיבה ממש רציתי למות….