אהבה עמוקה

ישבנו…
רק אני,
היא,
והגיטרה…

החוף כולו היה שלנו ורק שלנו.
החול מתחתינו צבר את חום היום ושיתף אותו איתי ועם אביה שלי.

בהינו בשמחת החמה היורדת, ששקעה זה עתה על מנת לשמח את חלקו השני של העולם ולהאיר להם את יומם החדש.

הגלים הכחולים…
הרעש המתנפץ בעזות על החוף,
ועם זאת –
משדר רוגע לשומעיו…

ניגנתי לה מנגינה ספרדית שקטה על הגיטרה.
אני יודע שבאותם רגעים השקיעה נראתה במלא הדרה –
גם בשמיים, וגם בהשתקפותה על המים…
אך פניה של אביה קרנו תואר,
טוהר!
אם לא אסתכל ולו לשנייה על זיו פניה המתקתק,
אחיה חיים של שקר ואתדמה לאדם הטיפש עלי אדמות.

סיגל, רינת, שובל, וקורל –
אלו שמשום היותן בנות זוגי לשעבר,
הנחתי שאהבה נמדדת אך ורק ביופי ובשפע האיברים הנשיים.

הכרתי את אביוש כבר כמה שנים…
במשך הזמן נודע לי עד כמה יקרה אבן הסתרים המיוחדת שבידי.
עד כמה טובה היא,
רחמנית היא,
אצילית היא,
נדיבה היא,
חכמה היא,
ענווה היא…
ממש כאילו נבראה על ידי האלוהים בכדי להפיץ גאוותו ועוצם יכולת ידיו בפני שאר הבריאות.

ואני,
שרציתי להידבק במציאות הטוב,
נקשרתי מאליו אל אביוש מתוך חיבור אל עקרונות הטוב שבנשמתה…
נדבקתי בערכיה,
נדבקתי בה.

\"מיקי,
למה אתה בוהה בי בצורה כזו? יש לי משהו מוזר על הפנים?\" הנעימה בקולה הערב אביה כשחיוך מקסים התפרס על זוג לחייה.

ואני המשכתי לבהות בה כילד תמים שבוהה בהערצה באמו, שמהווה בחייו את כל עולמו.
הלב אסר על העיניים למצמץ ואפילו לשנייה!
הוא אסר על הגוף לגזול מבטים יקרים על העלמה המתוקה.

\"לא לא…
סתם…\" לחשתי והנהנתי בקלות בראשי… מבחין בסומק הוורדרד שנשפך על עורה.
חיברתי בראשי מילים לנעימות הגיטרה, וחזרתי עליהן בראשי,
חזרתי בתשוקה…
\"אהבה היא דלי שבור בתקופת בצורת, אם תוריד ולו לשנייה ידך מן החור, המים יהוו זיכרון טהור.\".