אהבה עם עצמי 2

"למה את בורחת ממני?" הוא שאל.
"לא בטוחה אם אני רוצה שתמצא אותי" עניתי לו אחרי דקה מתוך מחשבה שזה יספק אותו והוא יעזוב אותי.
חשיבה לא נכונה כל כך.
הוא רק נהיה יותר סקרן.
קמתי ממקומי התחלתי להלך יחפה ברחבי הכפר והוא אחרי.
מוזר.
כל הפסטיבל הזה רועש ואי אפשר לשמוע כלום ופתאום אני מצליחה לשמוע רק אותו ואת השאלות מלאות התקווה שלו למידע ממני על עצמי.
הוא ממש רצה להכיר אותי, לבלות איתי, אבל אני ידעתי שהוא כל כך רוצה את הדברים האלו רק כי אני לא עונה לו ומספקת לו אותם, ושהוא בוודאי כמו כולם…. רוצה חוויה בלתי נשכחת מהפסטיבל הזה.
הוא רצה לזכור את הפסטיבל הזה שהוא הכיר מישהי והתאהב בה אחרי שהוא ראה אותה רוקדת.
תמיד הייתי מודעת לעצמי וידעתי שאני נראית נהדר כשאני מתחברת לעצמי ורוקדת. עם העיניים עצומות והידיים למעלה.
אני לא רציתי חוויה כזאת. אני באתי בשביל לעשן ולשמוע מוזיקה עם חברה.
להרגיש את החופש.
אני ממש לא מעוניינת לבלות עם עוד איזה בחור שכל הזמן ירצה לבלות איתי ובסופו של דבר אני ארתע ממנו כי הוא ייתן לי יותר מידי אהבה.
מישהו שיקח את הזמן שלי.
שנאתי את עצמי על המחשבה הזאת. אבל יש דבר כזה יותר מידי אהבה.
חדלתי מתנועתי.
הסתובבתי אליו בחדות.
הוא נתקע בי ותפס אותי בצידי שתי זרועותי.
נאלצתי להרים את ראשי בכדי להביט בו.
ההחלטה שלי שעד לפני שנייה הייתה חד ממשמעית קצת התערערה בגלל הריגוש המיני שצף בי מהמגע החם שלו.
למרות הכל, אני נחושה בדעתי.
"אני הולכת לחברה שלי עכשיו." אמרתי בהתנשפות של ריגוש שלא הצלחתי להסתיר.
הוא חייך בגאווה וזה עיצבן אותי.
הסתובבתי והמשכתי לצעוד, לא באמת ידעתי איפה עדי, החברה שבאה איתי, אבל הייתי חייבת להסתלק לפני שאני אקשיב לגוף שלי שצורח "את רוצה אותו ואת רוצה אותו עכשיו!"
"הפסטיבל עוד לא נגמר יש לנו זמן" הוא צעק בשחצנות בזמן שהתרחקתי. ואני שנאתי ואהבתי את זה באותו הזמן.
פתאום אותי עניין איך קוראים לו….