אהבה עם הצרות 2- פרק 11

"תעזוב אותם!. קח אותי, אני מתחננת, רק תעזוב את שניהם במנוחה!! תשחרר את דניאל, ואריאל הם לא עשו לך כלום.. רצית אותי מההתחלה, לא???!"
"הכל התחיל בגללך, אם לא היית מתערבת בפריצה, הכל היה מושלם, בגללך הכל קורה!!!" אחז בכתפי ודחף אותי "תתחילי להתקדם!!" אמר בעצבים ואני רק הורדתי את הראש והלכתי אחריו..
"לא בבקשה! תעזבו אותה!! זה לא אשמתה, אני מתחנן, היא לא עשתה כלום!!!"
"זה באשמתה, כל מה שקרה בפריז, הכל התחיל שמה!! ויגמר שמה" אמר ונעלמנו.
_______________________________________________________________________

"את באמת נוסעת עוד שלושה ימים?? מה אני אעשה בלעדייך ל5 ימים האלו, אני אתגעגע אלייך!"
"אויש בייבי, אני גם אתגעגע אלייך, ולשאלה הבאה, אני מבטיחה שאני אשמור על עצמי, אל תדאג לי!!! באמת" כל השבוע האחרון, סבלתי מבחילות והקאות, אבל ניסיתי כמה שיותר להעלים את כל העניין הזה מדניאל, כי ידעתי שהוא לא ייתן לי לנסוע ככה..
"ואיך את מרגישה?"
"מה זאת אומרת? אני מרגישה מעולה!!
רוצה לבוא איתי ועם אריאל, אנחנו הולכות לקנות דברים אחרונים לנסיעה שלי"
"אני יודע מתי את משקרת, ואני יודע שאת מפחדת שאני לא אתן לך לנסוע, אז תרגעי, הכל בסדר… אני מבטיח לך, את יכולה להסביר לי אבל למה את כל הזמן מקיאה?"
"חח תירגע, הקאתי כי כאבה לי הבטן, וזהו תירגע כבר!!"
"מבטיחה?"
"מבטיחה!"
"טוב אז יאללה בואי נלך!" נסענו לקניון שלושתנו, כמשפחה לקנות לי את כל הדברים לנסיעה, אני בעלי והילדה שלי…
"מאמי, אני צריכה לרדת אצל שיר, לסדר איזה משהו, רוצים להצטרף אלינו?"
"זה יהיה בסדר?"
"אתה באמת שואל?"
"כן.."
"מה יש לך היום??! ברור שהכל בסדר.. אתה יכול לבוא, גם בלי הזמנה!" וצחקקתי..
"אמא הבטחת לי דובי וארטיק!!! אני רוצה ארטיק!!!" אריאל התחילה לבכות.
"בחזור, אני אלך ואקנה לך ארטיק, באיזה טעם שתרצי… עכשיו הולכים לדודה שיר, וגם סיוון ומוטי שמה, עם איתי… יהיה לנו מאוד כיף, ואם לא תפסיקי לבכות את תבואי וגם תקבלי ארטיק, אם לא את חוזרת הביתה, ואת נכנסת לעונש!!! מובן??" כעסתי עליה.
"אבל…. אני רוצה ארטיק!! את הבטחת לי! זה לא פייר, אבא תגיד לה!!!!!" היא צעקה וצרחה.
"את שמעת מה אמא אמרה לך?"
"לא רוצה ולא רוצה!!!"
"טוב אריאל, את לא משנה את ההתנהגות הזאת??"
"לא רוצה!!! את הבטחת לי!! זה לא פייר.." לא הפסיקה לבכות… שלחתי לשיר הודעה, ' אני צריכה לדבר איתך, זה דחוף, אני צריכה עזרה!!!'
'יאללה בואי! '
"טוב אריאל, מה את בוחרת???!"
"אני רוצה ארטיק!"
"את לא תקבלי היום! על ההתנהגות הזאת, אני אתפלא אם תקבלי בכלל כל השבוע הזה! חוצפנית!! את משנה את ההתנהגות הזאת או שנשארת ככה??!"
"אני לא רוצה עונש" היא המשיכה לבכות, אוף היא לפעמים יכולה לייאש אותי עם ההתנהגות הזאת שלה!
"אריאל, מה נסגר איתך היום?? מה יש לך?" היא לא ענתה רק בכתה..
"טוב דיי, היא נמאסה עלי עם ההתנהגות הזאת… נתקשר לרוני או אחותה שיבואו לעשות לה בייביסיטר?" אמרתי בכוונה בקול, בשביל שתשמע ותפסיק לבכות.. בזמן האחרון היא נהייתה יותר מדי רגישה.
"לא רוצה!"
"אז תפסיקי לבכות!!!!!!!!" צעקתי עליה והיא נבהלה וסתמה.
"תגידי לי מה יש לך???! אז היא בכתה למה את צורחת עליה כמו משוגעת, נעצור ונקנה לה ארטיק… מה כל הסיפור, בשביל זה לגרור לעצבים ובכי?!" דניאל כעס.
"אתה רציני???!"
"רציני מאוד!"
"היא צריכה ללמוד מתי זה לא, ומתי נדחים סיפוקים, דניאל היא ילדה גדולה והיא צריכה להבין את זה!!!"
"אפשר לעשות את זה בצורה אחרת!! אני בדרך כלל מצדיק אותך, אבל מספיק!!!" הוא באמת עצבני, מה הולך פה היום, כולם עם הורמונים של עצבנות??? פשוט סתמתי את הפה, לא רציתי לגרור לריב.. "אויש באמת קורל, ככה את רוצה לפתור כל ריב מטופש???! עם השטויות האלו זה יגרר לריב הרבה יותר גדול, ואת אמורה לדעת את זה!!" סתמתי את הפה, והוא עצר את האוטו ליד הקיוסק וקנה לאריאל ארטיק.. "קחי מתוקה שלי, תפסיקי לבכות, הצעקות האלו לא היו שוות את הדמעות האלו הפעם!"
"כן דניאל, זה מה שאתה מלמד את הילדה שלנו??? שעם בכי היא יכולה להשיג כל דבר?!"
"לא הכל, אבל כן יש דברים שאפשר, במיוחד שמדובר בצעקות של אנשים אטומים.."
"סליחה??!"
"כן?"
"תגיד לי מה יש לך היום???! היום התחיל יפה, כל כך קשה לך לגמור אותו ככה?!"
"מסתבר שלפעמים יש סיבות!"
"טוב תתחיל לנסוע, תוריד אותי אצל שיר ומצידי תלך לחפש לך איזה משהו לעשות, אתה בדרך כלל יודע!" שיטטט למה אמרתי כזאת שטות!!
"את שפויה בדעתך????! לא עברנו את זה כבר?!?" הוא התעצבן וסתם את הפה..
"אויש למה אתה נעלב… תפסיק כבר.."אבל הוא המשיך לסתוום את הפה…
היום באמת היה יותר מדי מושלם בשביל להיות אמיתי.
______________________________________________________________________

"אז על מה רצית לדבר?"
"תקשיבו, קורים לי דברים מאוד מוזרים בזמן האחרון… אבל הקטע שזה לא הגיוני.. יש לי כבר שבוע כל הזמן בחילות והקאות, וההורמונים, והעצבים… אבל איך זה הגיוני???! אני הפלתי.. זה לא יכול להיות הגיוני שאני בהריון.. נכון?"
"המחזור.. מה איתו?" סיוון הוסיפה אחרי שוק.
"הייתי אמורה לקבל לפני שבוע פחות או יותר… אבל.."
"את רוצה לעשות בדיוקה, להוריד את הספק?"
"אני… אני מפחדת להתאכזב.. היחסים ביני לבין דניאל ביומיים האחרונים מאוד מאוד מתוחים, אני לא יודעת למה.. ואני מפחדת שהוא יתאכזב.." אמרתי והורדתי את הראש..
"איי מספיק! לכולם יש את המשבר הזה לפעמים.. את חושבת שלי ולניר אין את זה? ולמוטי וסיוון אין את זה?? זה בריא, ככה רק הזוגיות יכולה לתפקד.."
"אני מפחדת!"
"תרגעי, הכל יהיה בסדר.."
"מבטיחה לי?"
"מבטיחה!" הלכתי לדניאל, לא דיברתי פשוט לקחתי את המפתחות של האוטו ואנחנו התקדמנו לכיוון הדלת, הם לא ממש התייחסו.. טוב איך לא, הם רואים כדורגל.. בנים טיפוסיים.
"חכי!" דניאל צעק לי "אני רוצה לדבר איתך!" ובא לעברי ושיר וסיוון הלכו לסלון.. יצאנו לבחוץ ודיברנו.
"אנחנו ממהרות, תראה את המשחק, הכל בסדר.. נדבר אחרי זה.." ליטפתי את פניו.
"קורל זה לא יכול להימשך ככה, אנחנו צריכים להסדיר את העניין הזה ולהתקדם הלאה, אי אפשר להעמיד פנים שזה לא קרה, ולא נאמרו הדברים האלו.."
"בסדר… אנחנו נדבר על זה… רק תן לי כמה דקות.. אנחנו צריכות ללכת…"
"אבל." הוא התחיל ונישקתי אותו..
"אני אוהבת אותך" לחשתי לו באוזן.. מנשקת אותו..
"גם אני אהובה שלי, ואני כל כך שונא לריב איתך! אני לא רוצה לריב איתך יותר!"
"גם אני! בוא ננסה שוב, בלי לריב.. נשכח מכל מה שקרה"
"אני… אויש באמת.. תקשיבי מה שאמרת הכעיס אותי, מאוד!! שאת נזכרת בערב למרות שחשבתי שעברנו את זה, אבל אין מה לעשות, נפגעת ממני כבר יותר מדי.. ואני נשבע שזה לא יקרה שוב.. בואי נעבור את זה הלאה.."
"כן אני רוצה:"
"ומבטיחה שלא ניתקע יותר בעבר, רק נביט קדימה, אל העתיד שלנו?"
"כן מבטיחה לך!"
"אפשר נשיקה אחרונה, כי המשחק… אני מפסיד, אולי יש איזה גול?" הבאתי לו נשיקה קטנה, ועוד אחת, ועוד אחת…
"טוב די, אני צריך ללכת למשחק! אהה לאיפה בכלל אתן הולכות? שלקחתן את המפתחות של האוטו?"
"סתם… שיר צריכה לקנות איזה משהו, והיא רצתה שנבוא איתה, כי היא צריכה דעה נשית, מתנה קטנה לניר"
"חח טוב.. ומתי אתן חוזרות?"
"עשר דקות ככה… היא יודעת מה היא צריכה… היא עושה לו איזה משהו וחסר לה משהו מסוים.. זה מסובך!"
"טוב מאמי" נתן לי נשיקה וחזר פנימה..
"נו הסתדר?" סיוון יצאה לבחוץ, ואחריה שיר ובטנה העגלגלה, יצאה.
"כן, אני מקווה לפחות"
"יופי… עכשיו אנחנו הולכות?"
"כן ברור! אני רוצה לגמור עם זה.."
_____________________________________________________________________

נכנסתי לשירותים, ועשיתי פיפי על המקלון ושיר וסיוון ישבו עם הגברים בחוץ… חיכיתי כ3 דקות.. והופיע הפס..
"אני לא מאמינה! זה.. זה לא הגיוני, אבל אני הפלתי, איך זה ייתכן??" התחלתי לבכות כל כך רציתי את הילד הזה, ועכשיו זה כבר נראה לי לא הגיוני, " אני חולמת אולי?" נרגעתי ויצאתי לבחוץ והתיישבתי ליד דניאל…
"מצטערת שיחה חשובה…" חייכתי והמשכנו בשיחה.. לא הייתי מרוכזת, רק חייכתי לעצמי, אבל לא הפסקתי לחשוב, ניסיתי להבין מה הולך פה, איך זה הגיוני, מאז התאונה לא קיבלתי מחזור, אבל אני הפלתי את התינוק שלי בגלל זה.. לא הגיוני שאני אהיה בהריון.
"זה פשוט.. אני לא מאמינה" אמרתי לעצמי ומסתבר שנאמר יותר מדי בקול, וכל הפרצופים הופנו אלי..
"על מה את מדברת?"
"סתם.. סיפור ארוך" אמרתי ואחרי שניה לחשתי לדניאל באוזן "אני צריכה לדבר איתך, זה מאוד חשוב אבל לא פה, כשנחזור.."
"קרה משהו?"
"ממ סוג של"
"טוב או רע"
"אתה תחליט בקשר לזה.." אבל הוא נהיה בהלם..

********* החלק הראשון בפרק הזה, נותן תקציר למה שיקרה בסיפור בימים הקרובים..
מצטערת שלא העליתי עד עכשיו פרק..