אהבה עם הצרות- פרק 24

"דני, אנחנו צריכים להמשיך הלאה לזמן הקרוב…. תהיה עם מי שתרצה, ואני עם מי שארצה, והכל יהיה בסדר.."
"קורל, אני לא רוצה, אני אוהב אותך.. ואני כל כך מצטער על הכל בואי נראה אם את באמת אוהבת אותי עדיין" אמר ונישק אותי, אלו המשפטים שעלו לי כל הזמן לראש, מאז שדניאל הלך… הגעתי עם האוטו אל מתחת לבית של שיר, והסתכלתי על אריאל…
"אמא שלך מטומטמת, היא חושבת שהיא פועלת נכון, אבל בעצם פוגעת בה, ובאהוב שלה, באבא שלך.." אמרתי והתחלתי לבכות, עד שנרגעתי כאשר אריאל החחזיקה בחוזקה את האצבע שלי…
לקחתי את אריאל ועלינו אל שיר, וכשפתחתי את החדר שמעתי דיבורים, את שיר רום דברים.
"אתה צריך להבין, לא רק לך זה כואב, גם לי זה כואב ואני מנסה לשנות את זה, אתה לא תרצה להיות איתי אם אני לא אוכל להביא ילדים לעולם… ואני מנסה לשנות את ההרגלים האלו, אבל אתה לא עוזר לי זה, אתה רק רב איתי כל הזמן.." אמרה ושמעתי שהיא בוכה.
"את באמת חושבת שאני אעזוב אותך????! אני אמצא את הדרך לעזור לך, הבעיה הזאת תיפטר… בובה שלי אני אוהב אותך, ובחיים לא תיפטרי ממני!" אמר והיה שקט, מזה הבנתי שהם מתנשקים… אוךךך אני מתגעגעת לנשיקות שלו… אבל אני חייבת להתאפס, קיבלתי החלטה ואני חייבת לדבק בה!
"גם אני אוהבת אותך!" היא אמרה ואז דפקתי בדלת…. הם ישבו על הריצפה ודיברו, והפרעתי להם…
"מאמי, אתה יכול לצאת שניה, קח את אריאל למטה, אני צריכה דבר עם קורל שניה, ואנחנו נרד…" אמרה וחייכה אליו… ואז הוא קיבל הודעה…
"דניאל שמע שאנחנו אצלך, והוא שואל אם הוא יכול להצרטרף, הוא אמר גם שהוא צריך לדבר איתך.." אמר לי.. "זה בסדר מבחינתך?" יופי מוצא אותי הרעה בסיפור..
"מממ כן ברור! שיבוא.." אמרתי וחייכתי.. ואז גררנו אות אל מיחוץ חדר..
איך שהוא יצא שפכתי הכל.. "דניאל בא אלי היום, סתם דיברנו… ואז התחילה השיחה הרגילה על זה שהוא מצטער והוא ממש רוצה לחזור והוא אוהב אותי, וכל מיני דברים… ואז הקרבתי אליו, ואני יזמתי את הנשיקה, כל כך התגעגעתי לשפתיים שלו!! ואחרי זה זה הוביל לזה ששכבנו, וזה לא היה ביוזמתי!! ודיברנו על זה שהוא רוצה שנחזור ואני אמרתי לו שלזמן הקרוב עדיף שנצא עם אחרים, בשביל להבין איפה בדיוק אנחנו עומדים… ואחרי עוד כמה דקות של שיחה הוא הלך… שיר מה אני עושה לא נכון????!!! אני אוהבת אותו ורוצה לחזור אליו, אבל אי לי אמון בו, אני לא מסוגלת לחזור אלו ולהתנהג כאילו הכל כרגיל…" אמרתי ושוב בכיתי והיא חיבקה אותי…
"טוב בובה, בואי נעשה ככה, דבר ראשון, אנחנו נוסעים לאילת בפסח, ביחד עם רום ודניאל, וחוץ מזה,עד שדניאל יגיע, תחשבי ברצינות, שאולי אם תתני לזה עוד צ'אנס, זה יסתדר… קחי את הזמן.. שכבי פה בנתיים עם אריאל, ואנחנו נשב למטה… אני אמציא שאת מאכילה אותה או שאת בטלפון… עד שתרדי… " אמרה וחייכה…
"תודה :)" אמרתי וחייכתי… עליה אני תמיד יוכל לסמוך..\
אז…. אני באמת מפחדת ממה שיקרה, אם נחזור, ועוד פעם אני אפגע כמו תמיד.. הוא תמיד מצליח לפגוע בי באיזשהי צורה… איך אפשר לסמוך ככה על מישהו???! אבל מצד שני, אני רוצה אותו, אני חושקת בו, אני מתגעגעת אליו, והכי חשוב זה שאני אוהבת אותו!!!
אחרי חצי שעה, שעדיין לא גיבשתי דעה, החלטתי שזה מיותר, וירדתי למטה…
"היי…" אמרתי וחייכתי, והרגשתי את המתח באוויר שהיה ביני לבינו..
"היי…" אמר וקם אלי ואל אריאל… ולקח אותה… "שלום בובה שלי… התגעגעתי.." אמר נישק אותה במצח..
"טוב קוקה, דניאל ורום, הספיקו ללכת להביא סרטים, תבחרי סרט שלא ראית ונראה… יש את דמדומים 1 ואת מגודלים…" שיר אמרה… דמדומים זה הסרט שראיתי עם דניאל, מתי שהיינו יחד והשלמנו עם שני, ששם הכל התחיל להסתבך!
"חחח ברור מגודלים!! שמעתי שזה אחד הסרטים המצחיקים" אמרתי והתקדמתי לכיוון המטבח להביא פופקורן, ושתיה…
"אז מה… לא נצליח לדבר כמה דקות כמו בני אדם, בלי שיהיו סביבנו אנשים.." דניאל אמר שעמד מאחוריי.. ואני קפצתי..
"אידיוט!!! הבהלת אותי" אמרתי ונתתי לו מכה חזקה בחזה..
"אני לא רוצה להמשיך הלאה… אני אוהב אותך, אני כב נשמע פטטי וכמו תקליט שרוט שחוזר על אותם הדברים, אבל זה באמת נכון… אני מתכוון לכל מילה… קורל, אני מצטער שפגעתי בך, עוד כמה זמן תצטרכי להעניש אותי על זה???" אמר וירדה לו דמעה קטנה, וניגבתי לו אותה..
"דניאל, תנסה להבין אותי, אני נשבעת שאני רוצה לחזור, אבל הבעיה היא, אין לי אמון בך… ואמון זה דבר שנרכש, וזה גם דבר שבא והולך… אתה מבין… אתה היית אלים אלי, בגדת בי 3 פעמים… זה טיפה קשה לסלוח על זה..
ואני לא אכחיש שאני רוצה לקפוץ עליך עכשיו, ולטרוף אותך בנשיקות שהפסדתי במשך כמעט חודשיים… אבל אני צריכה טיפה זמן… אני לא אהיה עד אז עם אף אחד, וגם אתה לא… נכון?" אמרתי מחכה לתשובה שרציתי…
"אני… אני נשבע שאני אחכה לך עד שתחליטי מה את רוצה לעשות, ועד אז לא אהיה עם אף אחת!" אמר וחייך… "אבל בבקשה, זה ישמע מוגזם, אבל נשיקה, קטנטונת… בסדר?" אמר… התקרבתי אליו ונישקתי אתו….
הוא כרך את זרועותיו סביבי חזק ולא עזב… הנשיקה הזאת הייתה הנשיקה הכי ארוכה שלנו… שברנו שיא חח.אבל אז החלטתי להפסיק..
"הפופקורן מוכן…" אמרי וניסיתי להתחמק ממנו…
"הפופקורן יכול לחכות.." אמר והרים אותי על השיש, והמשיך לנשק אותי… דחפתי אותו ממני "תפסיק!!! סיכמנו משהו, תן לי את הזמן שלי.. זה לא עוזר אתה יודע!" אמרתי בעצבים, וירדתי מהשיש, לקחתי את הפופקורן, והלכתי לכיוון הסלון.. אבל הוא תפס את ידי.\
"את צודקת אני מצטער, תסלחי לי, אני לא יכול הלאיץ בך לבחור.." אמר והוריד את הראש…. רק חיבקתי ותו חזק חזק ולא עזבתי..
"אני אוהבת אותך, ותמיד אוהב אותך, אתה זוכר?!" אמרתי וירדה לי דמעה…
"אני זוכר, וגם אני אהבתי, אוהב ואוהב תמיד… אני לא אשכח אותך ולא אשחרר אותך בחיים!" אמר ושחרר אותי מהחיבוק… "בואי לסלון סתומה!" אמר וגרר אותי עם הפופקורן ביד…
"קח את הפופקורן!" אמרתי ורצתי דחוף לשירותים, ושוב פעם הקאתי…. מה יש לי?! "אוויייש הבטן כואבת לי!" אמרתי לדניאל שרץ אחרי, אחרי ששם את הפופקורן על השולחן בסלון…
"תרגעי בובה, הכל בסדר… זה סתם כאב בטן קטנטן.. הכל יהיה בסדר," אמר וליטף את ביטני…
"תודה" אמרתי וחייכתי…
"אין על מה, אל קומי לשטוף פנים ולצחצח שיניים ולשתות, ותחזרי לסלון…" אמר וחייך… מה אני צריכה לעשות, אילת זה עוד פחות משבוע, בפסח… אני רוצה לחזור אליו, לחכות עד אז?!
"תודה מאמי, על זה שאתה עוזר לי ושאתה מחכה.." אמרתי וחייכתי אליו..
"בשבילך תמיד.." אמר וצחק.. שתפתי פנים והלכתי לסלון לשבת לראות את הסרט..
__________________________________________________________________

"דני, יש לי בעיה… בקשר לאריאל.." אמרתי אבל הוא לא נתן לי להמשיך..
"בעיה????! מה קרה?" שאל לחוץ..
"כן הכל בסדר, אני פשוט לא יודעת מה לעשות בקשר לאריאל, מחר אנחנו נוסעים… ולא נוכל לקחת אותה איתנו…. ההורים שלך יוכלו אולי לשמור עליה… ההורים שלי הודיעו לי עכשיו שהם נוסעים לצרפתעם האחיות שלי, והם לא יוכלו לשמור עליה… ולקחת אותה אים זה בעיה… בכל זאת היא עוד תינוקת… אז תוכל לשאול אותם?" שאלתי וחייכתי.
"כן ברור, חכי שניה.." הוא הלך לשאול אותם ואחרי 3 דקות חזר.. "תביאי אותה לפה מחר לפני שניסע, אמא שלי תישאר איתה, עד שנחזור.." אמר וחייכתי.
"תודה," אמרתי וסגרתי את הטלפון.
_______________________________________________________________

"יאללה קורל, עלי לאוטו…." דניאל צעק לי… הפעם הוא למד ובא עם הגיפ, הגדול, ככה שיהיה הרבה מקום.. אם נחליט לקנות הרבה דברים כמו תמיד…
"אני באה, אני באה קרציות…" אמרתי ונכנסתי מאחורה לשבת עם שיר… "תעשי נוח.." צחקתי ונשענתי עליה..
"תגידי לי אני נראית לך כמו כרית???! רום תחליף איתה!!!! היא מציקה לי" היא צעקה ורום הסתובב והתפוצץ מצחוק שראה איך שיר מחוצה לדלת ואני נמתחת על כל שאר המקום..
"מעכשיו אתן מתחילות את הצעקות???!" דניאל אמר והוא ורום התחילו לצחוק.. ואני זרקתי על רום כרית ולדניאל נתתי כאפה..
"ווואי קורל חכי שנרד מהאוטו, את מתה!" רום אמר ודניאל נתן לו מכה בצד..
"אהה בנות שכחנו להגיד לכם, שכרנו סוויטה, במקום 2 חדרים, זה יהיה 3 חדרים בו, לדניאל אחד, לקורל אחד ולי ולשיר אחד.." רום אמר.
"ווואו מהמממם!! בא לי להגיע.. לא תוכלו להגיד לי לאיזה מלון נוסעים?!" שיר שאלה.
זהו שמגיעים למלון, אני אקח את דניאל לשיחה!! ונחזור.. אני כל כך מתגעגעת אליו!!! התקרבתי לשיר וחיבקתי אותה.. "יאללה לילה טוב." אמרתי ונרדמתי.. בכל מקרה יצאנו ב6 וחצי לפנות בוקר.
__________________________________________________________________

"ווואו!" אמרתי שנכנסנו לחדר… הם שכרו את הסוויטה שמלכת שבא.. הם חולים בראש! "אני בחדר הזה!" אמרתי ורצתי לתפוס את החדר הכי גדול עם המרפסת..
"כלבה!" שיר אמרה ורצה לחדר שליד..
"וואו!" דניאל אמר שנכנס אלי לחדר…
"כן, לבנות סתומות מגיע חדר מיוחד.." אמרתי וצחקתי.. אבל יש בזה גם אמת… כל החודשיים האלו הייתי סתומה ופגעתי בי ובו…
"יש בזה משהו" אמר והוציא לי לשון..
"אז מה אתה אומר…בא לך לבוא איתי לסופר, לקנות שתייה לחדר?!" שאלתי וצחקתי.
"מממ אני חייב? אני טיפה עייף.." אמר אבל הסתכלתי עליו בפפי פייס והוא ישר הסכים.. "תמיד ידעת שיש לי חולשה לפרצוף הזה!" אמר וצחקתי..
"שיר 2 דקות אנחנו באים! הלכנו לקנות לשתות…" אמרנו ויצאנו..
הלכנו לסופר, וסתם דיברנ ניסיתי לדחות את השיחה הזאת, אבל קיבלתי לבסוף אומץ…
"אז…. תגיד אתה באמת מצטער על מה שקרה, דניאל, אבל בשיא הכנות תענה… על הקטע האלים אתה הצטערת?" שאלתי ורציתי תשובה… באמת את התשובה הכי אמיתית שלו..
הוא עצר וסובב אותי אליו, לא הסתכלתי עליו… אז הוא הרים את ראשי בשביל שאסתכל "אני באמת שמצטער על הכל, אני הגזמתי בקשר להכל, ויש לך את כל הסיבות שבעולם להגיב כמו שהגבת, ואם לא תרצי לחזור אלי אני אבין אותך… ניסיתי לשכנע אותך כל כך הרבה פעמים, אבל החלטתי לתת לך ספייס, תחליטי לבד מה הכי טוב בשבילך…" אמר וחייך. ירדה לי דמעה… והוא נישק לי את הלחי, ולקח את הדמעה אל שפתיו…
"תבין, אני כל כך נפגעתי ממך באותם היומיים האלו, אני באמת לא רציתי שזה יגמר באותו הזמן, רציתי לסלוח על זה, אבל משהו הרתיע אותי, ואמר שאם זה קרה פעם אחת זה יקרה שוב פעם… אתה יודע כמה פעמים לפני מה שקרה בתחילת השבוע, רציתי פשוט לתפוס אותך ולנשק אותך ולא לתת לך ללכת ממני. אבל אני הייתי סתומה, לא חשבתי על אף אחד, רק פחדתי, לא חשבתי על הרגשות שלי ושלך… ואני כל כך מצטערת על זה…אבל אני…" אמרתי והוא קם.
"אני מבין.." אמר והתחיל ללכת..
"מה אתה מבין, עדיין לא סיימתי, חכה. אני רוצה להגיד לך משהו.
חשבתי על זה הרבה, לא מעניין אותי שום דבר, רק שאני מתגעגעת אלייך, ואני רוצה להיות איתך בכל רגע ורגע..
ואני אוהבת אותך.. ואני מצטערת…
אז מה אתה אומר, רוצה להיות חבר שלי?" שאלתי חייכתי… אולי תבוא לי תשובה מפתיעה, מרוב שפגעתי בו הוא לא יסכים לחזור אלי עכשיו..
הוא חייך והתקרב אלי, ונתן לי יד. החזקתי בידו והוא דחף אותי אליו, "אני אוהב אותך!" אמר ונישק אותי…הפעם זאת הייתה נשיקה מתוקה, אוהבת, והפעם מותרת…
"אני אוהבת אותך!" אמרתי וחיבקתי אותו חזק, ולא עזבתי, לא רציתי!
"אני מבטיח לך מעכשיו, הכל יהיה הרבה יותר טוב…
יש לי הצעה… התרצי שאעבור לישון בחדרך? אצלך החדר גדול, ואצלי מצ'וקמק וקטן… בגלל שאני בן דחפו אותי לחדר הכי מגעיל!" אמר ועשה פרצוף עצוב..
"טוב.. אם זה מה שאת רוצה" אמרתי ונתתי לו נשיקה על הלחי והשנפתי את ריחו.. כמה התגעגעתי לריח שלו, של רושס.. הריח המיוחד שלו!
"אז מה את אומרת נחזור לחדר? נחזיר את הדברים… ונלך לבריכה? ונקרא לפדלאות שיזוזו גם הם?" שאל וצחק.
"ממ טוב.. אבל לפני זה, אני יכולה לבקש נשיקה אחת?" אמרתי וצחקתי..
"בשבילך הכל נסיכה, אפילו שלוש!" אין פשוט מהמממם!
הלכנו לחדר ושיר ורום נרדמו…. "מוכנה?" שאל והנהנתי… רצנו וקפצנו להם על המיטה… עד שהם החליטו להתעורר.
"יאלללה לא באנו לפה בשביל לישון… שיר אני רוצה להשתזף! קומי כבר!" אמרתי וצחקתי ואז העפתי אותה מהמיטה..
"אני קמה… אני קמה, מה כואב לך לתת לישון קצת?! את ישנת כל הנסיעה, ואני הייתי צמודה לדלת של האוטו כמו סנדוויץ' מעוך! והכל בגללך!" אמרה עצבנית וסחבה את עצמה לאמבטיה להחליף לבגד ים…
"אז מה מאמי, גם אתה הולך לישון???! לא נראה לי! קום!" אמרתי לדניאל ונתתי לו נשיקה על הלחי ואת רום העפתי המיטה בשביל שיתעורר.
"נווו קורל! קיבלתי עייפות! ואני צריך לעשות שיחה… אני ארד עוד מעט.. תני לישון" אמר ונכנס מתחת למיטה, והכניס את ראשו מתחת לכרית….
"ביי." אמרתי, "שיר מהר… את חייבת לראות… את לא מבינה מה ראיתי למטה." אמרתי ורצתי גם אני להחליף בגדים וירדנו למטה… "את לא מבינה איזה מעלפים יש פה!! יאללה בואי כבר." אמרתי והוצאתי לדניאל לשן כשהוציא את ראשו מתחת לכרית..
"נשבע לך, אם הייתי יכול לקום את היית מתה עכשיו!" דניאל צעק עלי..
"כמה פעמים ביום מאיימים על החיים שלי, מה הולך פה??!" שאלתי וצחקתי
"ואת…" רום התרומם והלך לכיוון שיר.. "חכי לי אני מחליף ובא.." אמר ונתן לה נשיקה קטנה על הלחי.
ראיתי שדניאל לא קם, אז הלכתי אליו "מאמי… רוצה לבוא לבריכה, הרבה זמן לא הלכנו שנינו לבריכה…."אמרתי ונתתי לו נשיקה.
"אווףףף איתך!!! אני קם קרציה.
רדי" אמר והוריד אותי ממנו ואז נישק אותי. "רום תן להיכנס לאמבטיה, אני גם צריך להתלבש.." אמר ונכנס.
איך שהוא סגר את הדלת שיר ישר הסתכלה עלי… "סליחה?! למה לא סיפרת לי מגעילה!!!! לחברה הכי טובה שלך.." אמרה וכעסה..
"איך הייתי מספרת לך עם נרדמת וזה קרה מתי שהלכנו לסופר?! יא קרוקס!!!" אמרתי והוצאתי לה לשון… "את לא מבינה איך אני מאושרת, אני כל כך טעיתי בזה שנפרדתי ממנו, כל כך פגעתי בי ובו… ואני לא רוצה שזה יקרה שוב!" אמרתי נחושה בדעתי..
"כמה אני שמחה בשבילך!" אמרה וחיבקה אותי.
"טוב רום, דיאל ירדנו למטה… אנחנו בטלפון שלי.." שיר אמרה וירדנו…
"יאללה נשתזף קצת, ואז נלך אני ואת לסיבוב קטן? ונזמין כרטיסים לאייס ספייס, אמרו שזה אחד הדברים!" אמרתי לה והסתכמו על תוכנית היום…