אהבה על טבעית…א'

החיים שלי הם פשוט רצף שלם של טעויות, אבל, עד עכשיו היה מה שהחזיק את הטעויות האלה ביחד, עכשיו, משהו מתפרק, הרגשה של פיצוץ, של ריקנות בפנים. שנאתי את החיים שלי, שנאתי את עצמי, זה יישמע קצת טיפשי הרי מחר תתחיל שנת הלימודים ואני שוב אצעד במסדרונות בית הספר עם חיוך שמרוח לי על הפנים, מחוזרת ע"י מספר אינסופי של בנים, מחר אני אפגוש את חברות שלי, טוב "חברות" שיש כל כך הרבה מהן. כולם מצפים ממני להיות מושלמת, הכי יפה, הכי חכמה אבל משהו מרגיש לי בזה לא נכון, עוד טעות, טעות שחוזרת על עצמה מידי יום ויום. כנראה, שמחר אני אקום מבואסת, עצבנית, כועסת או עצובה אבל כרגיל אני אצטרך להראות לכולם עד כמה שאני מושלמת, עד כמה שהחיים שלי מושלמים ואין בן אדם בעולם, אפילו אחד שיוכל להבין מה עובר עליי.