אהבה על הסוס- פרק 6+7

למזלנו לא קרה לנו כלום, סתם מכות יבשות, והאופנוע חיי וגם אנחנו.
נכנסנו הביתה, אני ועומר, והלכנו לחדר.. אני הייתי על המחשב כמו תמיד, והוא על הטלויזיה…
"מה את עושה?"
"אני בפייסבוק מאמי, מצאת תוכנית?"
"לא, משעמם לי!!"
" אז לך הביתה.."
"לא רוצה, אני רוצה להיות איתך! את מוזמנת לבוא!" קמתי אליו והתקדמתי לכיוונו.. שכבתי לידו ושמתי את ראשי על ביטנו..
"ככה יותר טוב?"
"הרבה יותר טוב" רכן ונישק אותי..
"מאמי מה אתה אומר על לישון? יחד עם סרט? יש את הסרט עם המושלם הזה , חטיפה!"
"סליחה??? מושלם? יותר מושלם ממני??"
"אין יותר מושלם ממך!"
"טוב טוב בואי חנפנית, יאללה לכי לישון" התחפרתי עמוק בתוך ביטנו, כיסיתי את עצמי בשמיכה ונרדמתי..
________

"אני לא מרשה לך להיות איתו יותר, אני שמעתי עליו הרבה מאוד רק ביומיים האחרונים על כל השטויות שהוא עושה, ואני לא רוצה שאחותי הקטנה תהיה עם בנאדם כזה!!! את מבינה אותי???!! אם את לא תיפרדי ממנו אני אעשה את זה, ויותר גרוע!"אמיר אמר לי ואני התחלתי לבכות… לא הפסקתי אין לו זכות לעשות לי דבר כזה!!!
"אני לא רוצה!"
"מיילי אני אוהב אותך מאוד מאוד, ואני לא רוצה לראות אותך נפגעת, ואם לא תיפגעי היום אז את תיפגעי מחר..
אז אני נותן לך שתי אפשרויות, או שאת נפרדת ממנו או שאני אטפל בו…" אמר בעצבים, ואני ברחתי לחדר ולא הפסקתי לבכות, אני אוהבת אותו.. אבל אני חייבת לעשות את זה, כמה שזה יהיה לי קשה…
אנחנו כבר חודשיים ביחד, אבל אני רוצה שזה ימשיך אבל אין לי ברירה אחרת.
לא ידעתי איך להגיד לו את זה… 'אני יכולה לבוא לכמה דקות?' שלחתי לעומר..
'כן ברור נסיכה, תבואי מתי שתרצי.'
'טוב אני יוצאת.'
איזה תירוץ אני יכולה להמציא לו???! אמאלה!
יצאתי לכיוונו, ברגל, רציתי למשוך את הזמן כמה שיותר.
אחרי חצי שעה שהלכתי הכי לאט שאני יכולה, דפקתי על הדלת שלהם… ואביתר פתח לי את הדלת…
הסתכלתי עליו בעיניים אדומות… והוא ישר חיבק אותי..
"מה קרה לך??" שאל בבהלה.
"אני.. כלום, אני אסביר לך עוד כמה דקות.. איפה עומר?"
"הוא למעלה.. מחכה לך"
"טוב.. אני עוד כמה דקות אבוא אלייך, בסדר?" עשיתי חיוך הכי נורמלי שיכולתי לעשות והוא הנהן..
נכנסתי לחדר של עומר, הוא היה לבוש בבוקסר וגופיה לבנה, הוא בא לנשק אותי, נישקתי אותו ואז הרחקתי אותו..
"מה קרה?"
"אנחנו צריכים לדבר.. אני, אנחנו צריכים לגמור," אמרתי והתחילו לרדת לי דמעות "אבירן לא יוצא לי מהראש, כל זה שהוא פגע בי ובגד בי והכל, [אבירן הוא האקס שלי] ואני מפחדת, וזהו.. אני אוהבת אותך, אבל זהו זה נגמר." אמרתי התחלתי לבכות, השארתי אותו המום וברחתי לחדר של אביתר..
נכנסתי וישר חיבקתי אותו, לא הפסקתי לבכות רק אמרתי " אני אוהבת אותו " כל כמה שניות..
אחרי 5 דקות של בכי, הצלחתי להירגע טיפה, והוא התחיל.. "את יכולה להסביר לי מה קרה??"
"נפרדנו, נפרדתי מעומר! אני אוהבת אותו, אבל קשה לי, אבירן לא יוצא לי מהראש, אני מפחדת להיפגע שוב, מהבגידה שלו.. אני לא רוצה שיבגדו בי שוב.. אני לא יכולה להיות איתו" אמרתי וחזרתי לבכות…
"בואי אלי קטנה" אמר וחיבק אותי… שכבנו ככה על המיטה שאני בוכה והוא מלטף לי את הראש, ומנסה להרגיע אותי. בשל מסוים קמתי נתתי לו נשיקה, "אני צריכה ללכת" אמרתי וברחתי הביתה, עדיין בוכה.
עומר ניסה להתקשר אלי, אבל לא עניתי לו… לא יכולתי לדבר איתו או עם אף אחד אחר.. שנאתי את אמיר על מה שגרם לי לעבור… למרות שעשה את זה מדאגה…
רצתי הביתה, לקחתי את גולדי וברחנו.. ברחנו אל הים.. לקחתי איתי שמיכה, כרית וקצת אוכל ושתייה.
רכבנו במשך 4 שעות, עד שמצאתי מקום להישאר בו, ונתתי לגולדי לנוח ופרסתי את השמיכה על החול עם הכרית. שכבתי ולא הפסקתי לחשוב, על כמה שאני אוהבת את עומר, וכמה שאני לא רוצה שזה ייגמר,חיכיתי כל כך הרבה בשביל שנהיה יחד, ועכשיו זה נגמר. המשכתי לשכב עם השמיכה עד שנרדמתי.. קמתי בבוקר, כשגולדי עוד לידי, והסתכלתי על הטלפון, 30 שיחות שלא נענו, מעומר, שני, אביתר, אמא, אבא ואחים שלי.
השעה הייתה 12:45 לקחתי את גולדי, ארזתי את הדברים, וחזרנו לכיוון הבית.
'בייבי אביתר סיפר לי הכל, בואי אליו נעודד אותך טיפה, נעשה יום כיף… אנחנו מחכים לך'
'אני לא יודעת אם זה מתאים, עומר והכל.'
'תירגעי עומר ישן, הכל בסדר.. יאללה תבואי! את צריכה גם להסביר לי איפה היית עד עכשיו שלא ענית לי!'
'טוב אני אתקלח ואבוא, וישנתי בים'.
לא רציתי ללכת, לא רציתי להיות לידו… אבל הבטחתי.
נכנסתי הביתה בשקט בשביל שלא יתחילו השאלות, כולם ישנו וההורים היו בעבודה.
נכנסתי לחדר שלי ואמיר חיכה לי שם " מה אתה רוצה??! "
"לדבר, אני רוצה רק לדבר"
"אין לי על מה לדבר איתך! עשיתי מה שביקשת! עזבתי את הדבר הכי טוב שקרה לי עד עכשיו. אני רוצה להישאר לבד."לקחתי בגדים ונכנסתי למקלחת. חפפתי את הראש ויצאתי מהבית. התחננתי שעומר לא יהיה ער, אני לא רוצה לדבר איתו.
דפקתי על הדלת, ואביתר פתח לי. חיבקתי אותו ועלינו אליו לחדר.
שהגענו לקומה שלו, נפתחה עוד דלת… ועומר יצא ממנה. הוא עמד והסתכל עלי ואני רק הורדתי את המבט. הוא תפס את ידי וסחב אותי איתו לחדר שלו.
"מה אתה רוצה?" החזקתי את הדמעות, לא רציתי שיפלו להן דמעות.
"אני אוהב אותך, כמו שבחיים שלי לא אהבתי ואני גם לא אוהב. אני לא מבין למה זה נגמר, אני נשבע לך שאני בחיים לא אבגוד בך, בחיים לא אעשה את זה!" אמר וירדה לו דמעה.
"אני… אני פשוט לא יכולה, מצטערת!" אמרתי ובאתי לצאת. הוא תפס את ידי, קירב אותי אליו ונישק אותי. ניסיתי להתנגד אבל הוא לא עזב אותי, הוא לא הפסיק פשוט נישק ונישק. בשלב מסוים כבר הפסקתי להתנגד, ונישקתי בחזרה. שיט מה אני עושה???! אני לא יכולה "תפסיק! עומר, אתה עושה את זה יותר קשה ממה שזה! אני לא יכולה…" הורדתי אותו ממני, וברחתי מהחדר שלו, אל אביתר.
"אני מצטערת אבל אני חייבת ללכת." ברחתי משם ורצתי בחזרה לכיוון הבית.
הגעתי הביתה, נכנסתי לחדר ואחרי כמה דקות הייתה דפיקה בדלת, ושני נכנסה..
התחלתי לבכות שוב, והיא חיבקה אותי. "אני נשבעת שלא רציתי, אני לא רוצה לאבד אותו ולא רציתי להיפרד ממנו! אני רוצה להיות איתו, אבל אח שלי.."
"ידעתי שזה קשור איכשהו למשפחה שלך.. ספרי לי מה קרה!"
"אמיר, הוא הכריח אותי להיפרד ממנו, אני לא רוצה לגמור איתו, אבל דיברתי אליו כל כך מגעיל, זה לא מגיע לו!" המשכתי לבכות.
"אני לא מבינה למה את צריכה להקשיב לאח שלך??! את אוהבת את עומר, אז אל תקשיבי לאמיר!"
"הוא איים שאם אני לא אפרד ממנו הוא יעשה את זה, וגם יפגע בו!"
"זה לא מתאים לאמיר!! אבל זה לא מעניין אותי, תקשיבי מיילי, את אוהבת אותו, ורואים שהוא אוהב אותך! ואם תספרי לו על זה, הוא יבין, ותראי שלא יהיה לו אכפת… אני מכירה אותו וגם את!"
"אני לא יכולה!" אמרתי והמשכתי לבכות, אני לא רוצה שיפגעו בו, אני מעדיפה לפגוע בו מאשר לאחרים יפגעו בו!
"לפחות תספרי לעומר, שיבין שאת עושה את זה בשבילו. והוא יחליט מה לעשות עם זה!"
"לא יודעת.." אמרתי והיא הנהנה, היא חיבקה אותי ואמרה שהיא צריכה ללכת.
יכול להיות שיש משהו במה שהיא אומרת, יכול להיות שאני צריכה להסביר לעומר.. אבל.. אבל אני לא רוצה לפגוע בו.
החלטתי להתקשר אליו.
"הלו?"
"היי. אנחנו יכולים לדבר?"
"את לא חושבת שהבהרת לי כבר שהכל נגמר?"
"לא! אני צריכה להסביר לך! אני אחכה לך באגם בעוד שעה, אם אתה רוצה אתה מוזמן לבוא, אני לא מתכוונת לרדוף אחריך, רוצה בוא לא רוצה חבל!"
"טוב, עוד שעה באגם."
"ביי" אמרתי וניתקתי.
התארגנתי, שמתי שמלה מקסי, וסרט בשיער, התאפרתי ויצאתי עם גולדי לכיוון… ידעתי שהוא בדרך כלל מגיע לשם עם הטרקטורון, אז לא אכפת לי ללכת עם גולדי. הגעתי והוא כבר ישב שמה.
"היי."
"היי. רצית לדבר, לא?" אמר ולא הסתכל לי בעיניים, ראיתי כמה שהוא פגוע..
"כן.. רציתי, אתה יכול להסתכל עלי בבקשה? גם ככה זה קשה לי!" הוא הרים את המבט.
"אני נשבע לך שאני לא מבין אותך," אמר וסימן לי לשבת לידו. "את אומרת לי שאת לא יכולה יותר, וקשה לך למרות שאת אוהבת אותי, ועכשיו רוצה להיפגש איתי.."
"אתה יכול להקשיב לי? ואז תדבר? אני לא רציתי לספר לך אבל שני סוג של הכריחה אותי!"
"ברור, דברי."
"אני.. אתמול בבוקר, אמיר לקח אותי לשיחה, והוא אמר שהוא גילה עלייך הרבה דברים רעים רק ביומיים האחרונים, והוא לא מרשה לי להיות איתך, ושיש לי 2 אפשרויות או שאני אפרד ממך או שהוא יעשה את זה, בצורה כואבת.. העדפתי לפגוע בך אני מאשר שהוא יעשה את זה.. ניסיתי להסביר לו שזה לא נכון, אבל הוא לא הקשיב, ופחדתי! אני באמת שאוהבת אותך! אבל אני לא רוצה שתיפגע, אתה חשוב לי יותר מדי, בשביל שיפגעו בך!" התחלתי לבכות שוב, בפעם ה1000 לא התקרבתי אליו, חיבקתי את הרגליים שלי ובכיתי… הוא ניגב לי את הדמעות..
"אני… לא מעניין אותי אם הוא איים לפגוע בי, אני רוצה להיות איתך! אני אוהב אותך! כמו שלא אהבתי בחיים שלי! אני לא יודע מה הוא שמע עלי, אבל זה שקר! אני רוצה להיות איתך תמיד!!!!" אמר..
"אני לא מוכנה שתיפגע, אני לא רוצה שיקרה לך משהו… אני רק רציתי לספר לך בשביל שתבין את הסיבה האמיתית לזה.."
"לא מעניין אותי, את לא מבינה, אני יודע את הסיבה, בסדר.. אבל אני לא רוצה שזה ייגמר, ואם זה יעלה בלהסתיר את הקשר בשביל שלא תפחדי! אז זה מה שאני אעשה! " אמר והתקרב לנשק אותי..
"אני מפחדת! אני לא רוצה שיקרה לך כלום! אני אוהבת אותך יותר מדי בשביל שיקרה לך משהו, ועוד בגלל השטות שלי!"
"זה לא שטות! זאת אהבה, ואני לא מוכן לוותר על זה!" אמר והרים את ראשי "אני אוהב אותך! ואני לא מוכן לשחרר!" אמר והתחלתי לבכות שוב והוא נישק אותי. הפעם זאת הייתה נשיקה מיוחדת, יותר מכל נשיקה שהייתה לנו, נשיקה אוהבת, מיוחדת!
"אני אוהבת אותך! אבל אני מפחדת.. אני לא מסוגלת"
"זה קשור אלי,אלי ואל אחיך, וזה לא עניינך, את לא צריכה לפחד.." אמר והתנשקנו שוב..
"אני לא מוכנה לסכן אותך! אתה מבין!!!!"
"אני מבין! וזה לא מעניין אותי!"
"לא אכפת לך להסתכן?? אני לא מבינה אותך!!!!"
"אכפת לי רק מלהיות איתך! לא מזיז לי אמיר ולא מזיז לי אף אחד! אני רוצה להיות איתך לא מעניין אותי במה זה כלול!"
"גם אני רוצה להיות איתך אבל אני מפחדת! אני לא יכולה עד שהכל יסתדר!"
"אל תדאגי בקשר אלי, אני מתחנן, קשה לי בלעדייך.
מיילי את לא מבינה אבל בחיים לא חשבתי שאני אתחנן בפני מישהי, ועוד אחת שאיתי רק חודשיים, לא חשבתי שאני אתאהב כל כך מהר, ואני לא מתכוון להחמיץ את זה בגלל איזה אידיוט! הסיפור שלנו רק התחיל ואני לא מסכים שהוא ייגמר! יכול להיות שאם היית אומרת את זה לאבירן או לכל אחד אחר הוא היה בורח, אבל לי זה לא אכפת, אכפת לי רק מחברה שלי! ממך מיילי!!!" אמר וחיבקתי אותו..
"ברגע שאמיר ישים לב לזה, הכל נגמר הבנת אותי! אני לא מרשה שיפגעו בך! מצידי שיפגעו בי!!" אמרתי ונישקתי אותו."הגיע הזמן לחזור, לא?"
"לא בא לי את האמת… אני רוצה להיות איתך עוד!!! רוצה לקחת את הטרקטורון לסיבוב? הרבה זמן רצית לנהוג עליו… עכשיו אני מרשה לך!" חייכתי ורצתי אליו לפני שישנה את דעתו… עליתי עליו בלי כלום ונהגתי.
ווואו זה היה מושלם… טיפסתי על סלע, ועברתי בתוך הנחל והכל השפריץ עלי, ולבסוף החלטתי לחזור… קפצתי על עומר וצחקתי… "חשבתי ששכחת אותי"
"בחיים לא!"
"יאללה הגיע הזמן לחזור!
אני צריכה ללכת לשני, מחר יש טיול של כל הבית ספר… של 4 ימים! אתה בא נכון?"
"כן, בטח… יש לי ברירה? מישהו צריך לשים עלייך עיין!"
"סליחה??? חוצפן! אהה מאמי אני באה לישון עם אביתר היום, אז בערב ניפגש!"
"מה זאת אומרת עם אביתר? עם אחי? אצלו במיטה??!"
"כן, אני ושני…"
"מיילי את רצינית?"
"כן"
"אז לא! אם את באה את ישנה איתי!!"
" עומר! אתה מעצבן!! אני בסך הכל ישנה בחדר שלו, יש מזרנים, אתה יודע! "
"טוב, נזרום עם זה, נדבר על זה בערב!" נתן לי נשיקה וליווה אותי לגולדי.
"אני אוהב אותך!"
"גם אני אותך!" חייכתי ויצאתי משם.
'צדקת בקשר לכל מה שאמרת, הייתי צריכה להסביר לו הכל, ולא לוותר…השלמנו ואנחנו ביחד בסתר.. דברי עם אביתר תגידי לו שאנחנו באים לישון אצלו היום! ובואי אלי עכשיו לארוז דברים לטיול למחר ובערב נלך אני את ואביתר לקנות אוכל לטיול! בסדר?'
'אני שמחה מאוד! אל תדאגי עלי! אני בדרך אלייך, ואני מביאה כמה בגדים ותגידי מה לקחת ומה לא! ואביא גם כסף.. 5 דקות אני אצלך!'
שני הגיעה וארזנו טונה של בגדים, קצרים, ארוכים, חגיגיים, נעלים,עקבים, כפכפים, כובע ועוד המון! השתמשנו ב2 המזוודות בשביל שתינו והן מפוצצות! "עכשיו חסר רק אוכל ושתייה, ואנחנו מסודרות… נצא לכיוון אביתר?"
"כן יאללה"
לקחנו את המזוודות והלכנו לכיוון של אביתר, וכשהגענו עשינו רשימת קניות, והתנדבתי ללכת לקנות הכל במקום שנלך כולנו.
"היי"
"שלום לך" עומר אמר וחייך אלי
"התגעגעת?"
"יותר מידיי… לאיפה את הולכת?" הרמתי את הרשימה ואת הכסף… "אפשר להצטרף? אני רק אסיע.."
"אבל..אם יראו אותנו? אני לא רוצה ש.." השתיק אותי בנשיקה
"תירגעי, מקסימום, אומרים שנפרדנו אבל סגרנו את הסיפור יפה! את סתם מפחדת.. וחוץ מזה אני לא אתן לך לסחוב כל כך הרבה דברים לבד, מסכנה הסופר רחוק מפה! ולידיד שלך יש אוטו.." אמר וצחק.
"טוב דביל… יאללה בוא!" הגענו אל הסופר והתחלנו לאסוף את כל הדברים.. "עומר לך למקום אחר! אמיר פה!" אמרתי לו והוא ברח..
"מיילי, מה את עושה פה?"
"מה נראה לך שאני עושה?" אמרתי בעצבים והצגתי לו את רשימת הקניות שלי.
"את צריכה עזרה? אני אעזור לך לקחת את הדברים.."
"לא תודה, אני אסתדר לבד.. אני בכל מקרה הולכת לאביתר"
"מיילי אני מצטער"
"על מה יש לך להצטער, שבגללך אני איבדתי את הבנאדם הכי יקר לי בחיים, שבעזרתו שכחתי את אבירן???! או שאיימת עלי, שתפגע בו אם לא אפרד ממנו? מה אתה רוצה ממני???! אמיר אני לא רוצה לדבר איתך, אתה יכול לעזוב אותי עכשיו??!" התחלתי לבכות.
"אני מצטער, אני באמת אוהב אותך, ואני תמיד אהיה איתך, ואשקיף אלייך, מכל מקום שתהיי בו, ומתי שהוא את תביני שכל מה שאמרתי לך היה לטובתך.. ואני אהיה שם בשביל לעזור לך אחרי זה… אבל אני עדיין עם אותו הדבר, אם אני אראה אותך איתו, ביחד, אני אהרוג אותו! אני רציני!!!"
"תעזוב אותי! מה אתה לא קולט???! אני אוהבת אותו, לא מעניין אותי להיפגע, תן לי להיות איתו בלי כל האיומים האלו, תהיה אח שלי ותתמוך בי כמו שתמכת בי עד עכשיו!"
"את יכולה לשכוח מזה עכשיו! הבנת אותי?! ללוות אותך אל אביתר, או שלהשאיר אותך לבד?"
"אתה יכול להישאר, אבל איתי אל תדבר!"
"תעשי מה שתרצי.. אני מקווה שייפול לך האסימון בימים הקרובים, ותביני על מה אני מדבר. תהני לך בטיול" חייך והלך.
עומר ישר בא אליי "אני שונאת אותו, איך אח יכול להתנהג ככה לאחותו???!" התחלתי לבכות וחיבקתי את עומר.
"דייי מיילי, בואי נסיים ונלך הביתה, הכל בסדר!" אמר ונתן לי נשיקה על המצח.
סיימנו לקנות את כל הרשימה והלכנו אליו הביתה..
"כנסי הביתה, אני כמה דקות אבוא, בסדר?"
"מממ טוב, אפשר לשאול לאיפה אתה הולך?"
"זה סוד, אני לא יכול לגלות לך, את תדעי מחר!"
"אז תוכל לעזור לי רק להעלות את הדברים לחדרים"
"כן ברור!" העלינו את הדברים והוא הלך..
אני שני ואביתר ישבנו 3 שעות, עד 8 וחצי בערב, והחלטנו ללכת לישון כי אנחנו צריכים להיות ב1 וחצי בבית ספר..
ישנו שלושתנו על המיטה, שני ואביתר ביחד, ואני בצד..
"מיילי?
מיילי?" עומר לחש, ופתחתי את עייני
"אני ישנה.." הסתובבתי לצד השני.
"אני רואה, אבל תסתכלי איך את ישנה, בואי תישני איתי"
"לא, בוא תישן פה, תביא מזרן.."
"נו מיילי בכל מקרה, כבר רבע ל12, עוד חצי שעה צריך לקום להתארגן, תהיי איתי חצי שעה. "
"אתה לא נורמלי, עוד חצי שעה צריך לקום ואתה מעיר אותי???! אני אהרוג אותך!"
"מיילי אני ישנה, אל תצעקי" שני אמרה והרביצה לי עם היד.
"טוב בוא נלך לישון"
"למה מה עוד אנחנו יכולים לעשות?" צחק ושמתי לו יד על הפה.
"אל תהיה דביל, אני עייפה ואני רוצה לישון. אתה יכול להסביר לי איפה היית עד עכשיו?"
"אמרתי לך שתדעי הכל מחר, לא? עם מי את ישנה בחדר?"
"אביב, שני אבירן ואביתר."
"אני שמעתי את אבירן ברקע?"
"כן, חיברו אותו אלינו כי לא היה לו עם מי להיות כי כל החדרים היו מלאים ולא אישרו חדרים של שישייה."
"זה לא מתאים לי! זה האקס שלך ראבק!"
"ווואי אתה לא שפוי, מי שישמע אני אעשה איתו איזה משהו, אני בסך הכל ישנה איתו באותו חדר… אני איתך, ובכל מקרה או שתישן איתנו או שאני איתך. ועם מי אתה ישן?"
"יריב, נתי, מתן וצחי."
"מממממ נחמד ביותר"
"כן נחמד, אני לא אתן לך להיות איתו לבד בחדר, מובן?"
"יא דפוק, גם אם נהיה לבד, לא יקרה כלום! תפנים את זה!!"
"לא משנה, עדיין, מותר לי לשמור עלייך?" חייך התקרבתי אליו ונתתי לו כאפה, ואז נישקתי אותו.
"תמיד, אבל בוא נעשה משהו בכל מקרה עוד 10 דקות צרך לקום, וזה לא ממש יעזור לנו העשר דקות האלו, נקום יותר עייפים, אז מה נעשה?"
"יש לי רעיון!" שכב על המיטה, והעיף אותי עליו, "בואי נשחק נאבר.. יאללה?"
"טוב.."