אהבה סודית פרק 8 (לא עם 1D ) אחרי מלא זמן חחח +הודעה.

אז… חח אני די התגעגעתי לסיפור!

**ההודעה:**

אני וחברה שלי הדר (היומנסטית)
פתחנו משתמש של שתינו כדי שנוכל להעלות ביחד סיפורים.
אז עם את רוצים לקרוא (אפילו שיש רק הקדמה של סיפור אחד כרגע…)
למשתמש קוראים "רייצ'ל בלק" ♥

**אהבה סודית פרק 8:**
(הצצה:)
דמעות החלו לצאת מעייני, נפלתי על מיטתי. רעיון רע!
הכאב פילח את גופי, נאנקתי בכאב. הכאב רק הגביר את דמעותיי, רציתי לצאת, לברוח, אבל ידעתי שיתפסו אותי…. כמו שאבי אמר, השומרים בטח כבר במקומותיהם, מאחורי דלתי, ומתחת למרפסת, אבל, יש מקום אחד אשר אבי אינו חשב עליו…. בדקתי את התחבושת, הדוקה מספיק.
"הגיע הזמן למרד…" אמרתי לעצמי, ויצאתי למרפסת, הסתכלתי למטה, השומרים לא ראו אותי, חיישכתי, הסתובבתי, ועליתי על המעקה, הוא היה חלק מאוד, צורתו עגולה מעט, עשוי משיש טהור בצבע לבן. אחזתי בעץ, הכאב המשיך לדחוק בי ליפול, אבל אני לא וויתרתי! המשכתי לטפס, אחזתי באבנים אחדות שעזרו לי להגיע למעלה.
הטיפוס היה מתיש, אבל אני קלאוסטרופובית, (הערת הכותבת: עם כותבים את זה אחרת.. בבקשה לתקן אותי!!) והרגשתי כאילו כל הקירות סוגרים עלי בחדר, אני שונאת שמחליטים עלי ואוסרים עלי דברים, זה פשוט בלתי נסבל עבורי!
הסתכלתי לאחור, שיט! אחד השומרים קלט אותי.
ירדתי במהירות למטה ונכנסתי לחדרי ונשכבתי על מיטתי.
המשכתי לבכות חרישות עד שעיני נעצמו.
נרדמתי.

התעוררתי לאחר כמה שעות בודדות.
החושך השחור משחור החל להיפקע בין צללי האור הקלושים של זריחת החמה.
מתחתי את ידי לצדדים וקמתי במאמץ רב ממיטתי הרכה….
(סיום ההצצה)
פתחתי את ארון הבגדים העמוס למדי שלי והוצאתי שמלה בצבע צהוב בוהק.
החלפתי במהירות את התחבושת סביב בטני הרזה וגבי הישר, לבשתי את שמלתי והידקתי את המחוך סביב גופי אפילו שהייתי רזה מאוד. נשמתי נעצרה לכמה שניות שבהן קשרתי את המחוך הצמוד.
נשמתי לרווחה ויצאתי מחדרי לכיוון המטבח אשר מתחת לארמון.
"בונז'ו מאדם." השף הממלכתי שלנו נשק לכף ידי וחייך חיוך חושף שיניים.
"בונז'ו." אמרתי וחייכתי מעט, "אפשר כוס מים?" שאלתי בנימוס, "ועד כאן באת כדי לבקש ללגום מעט מים?" הוא נדהם, "לא רציתי להטריח את המלצר." אמרתי וחייכתי חיוך בישן.
"בטח, בטח יקירתי." הוא אמר ומיד רץ, הוא נעלם מאחורי ערמות של סירי בישול ענקיים למראה ומליוני צלחות וכלי בישול. הוא חזק לאחר דקה עם כוס מים גדולה ובה מים נקיים וזכים. לקחתי את הכוס מידו ולגמתי ממנה מעט, קוביות קרח צפו בה ונגעו קלות בשפתי העליונה.
"תודה." אמרתי ועליתי לכיוון חדרי. "בלה?" אבי התקדם לעברי ומבט חמור על פניו, "מה את עושה כאן?!" הוא שאל, כמעט צעק. "אסור לי ללכת לשתות?!" הקנטתי אותו והמשכתי ללכת עד שהגעתי לחדרי שתפס קומה שלמה. "ברור שמותר לך, אבל את חייבת להיזהר!"
הוא אמר וניסה לנשק את ראשי.
זזתי מעט הצידה ויצאתי למרפסת.
"תצא בבקשה." מלמלתי בעודי משקיפה אל הממלכה אשר צופתה זהב באור השמש החמימה שליטפה את עורי החיוור.
"עם זה מבוקשך…" הוא מלמל, שמעתי את צעדיו הכבדים מתרחקים ואת דלתות חדרי הגדולות נסגרות.
סוף סוף קצת שקט.
הסתובבתי במהרה, רצתי כלל שביכולתי עם פציעה קשה לרוץ לעבר דלתות הארמון
פתחתי אותן
יצאתי החוצה לכיוון חורשת האורנים שם שכנו אורוות הסוסים.
"בלה?" ג'יימס עמד ליד סוסו הלבן כיונה אשר כתם חום על מצחו.
הרמתי את מבטי מהקרקע והבטתי בעינו של אחי.
"מה את עושה בחוץ?" הוא שאל והפסיק ללטף את ברונו.
"יצאתי לשאוף קצת אוויר, לא דרך המרפסת שלי." אמרתי והמשכתי להסתובב מעט.