אהבה סודית פרק 3 (לא עם 1D) – רגשות מעורבים – העלה שנייה

אני לא אוהבת אותך…אני אוהבת את..' אך מחשבותי נקטעו על ידי חמישה שומרים אשר פרצו את דלת חדרי, קמתי מהמיטה בזריזות, "מה הינכם עושים בחדרי?" שאלתי בתוקף, "לפני ככמה או כמה דקות, ראינו עימך את הפושע, שוחחתם והוא נעלם, היכן הוא?" הם שאלו, "אינני יודעת על מה הינכם מדברים ! וכעט, צאו מחדרי!" צעקתי, "אנו נאלץ לארוך חיפושים אחדים בחדרך." אמר המפקד, "האם אינני הבהרתי את עצמי? צאו מחדרי! בזה הרגע." אמרתי והצבעתי על הדלת, "אנו מצטערים הוד מעלתך, אך זו היא פקודה מאביך." הוא אמר, "פקודה מאבי אה?" שאלתי בגסות רוח, "בלה? הכל בסדר?" אדוארד נעמד לצידי, "תצאו מחדרי!" צעקתי, "איננו יכולים." אמר אחד השומרים, "טוב, אז אני יצא." אמרתי ורצתי למרפסת, לא היה לי אכפת שאני יכפה, נאחזתי בעץ הגדול, והחלקתי למטה, ירדתי כך במשך חמש הקומות, שמלתי מתנפחת כבלון, ושערי מתנופף מעלי, ידי שרוטות או פצועות קלות מין גזע העץ,
קפצתי מין העץ כאשר הייתי מספיק קרובה לאדמת הגן, הסתכלתי על כפות ידי הפצועות, אשר דם נוזל אליהן, הרמתי את מבטי וראיתי את השומרים ואדוארד צופים בי מבוהלים, "אל תזוזי! אני בא." צעק לי אדוארד ונעלם.
אך אני, אינני הקשבתי. ניקיתי את הדם בשמלתי, והחלתי לרוץ, מודעת לכך שהנני בחוץ, יחפה, והחשכה ירדה. היה קר מאוד, אך המשכתי לרוץ, שמעתי את חרבו של אדוארד אשר נפגשת עם רגלו בזמן שרץ אחרי, "בלה עצרי!" הוא צעק, שמעתי מרחוק את התנשפותיו והתנשמותיו, המשכתי לרוץ, ידי התמלאו בדם בשנית, הפעם לא עצרתי לנגב אותו בשמלתי, רק המשכתי לרוץ, הבטתי לאחור, למרדף הצטרפו שני אחי הגדולים, ג'יימס ודייוד, "בלה!" הן צעקו, "עזבו אותי כבר!" צעקתי בחזרה והמשכתי לרוץ.
אינני ידעתי מדוע אני עושה זאת, אך רק רציתי להיות לבד, אך מצד שני, לא הייתה לכך סיבה מוגדרת, דמעות עלו בעיני, גם לכך לא הייתה לי סיבה, המשכתי לרוץ, משאירה טביעות קטנות של דם בכל צעד, "בלה, עצרי ! את פצועה!" אדוארד צעק לי, פניתי מהר בשביל, נכנסתי לתוך חורשת האורנים, טיפסתי מהר על העץ, שמלתי נקרעה בדרך, כך שנוצר לי סשע לרגל בשמלה. שמעתי אותם מסתובבים על האורנים ורומסים אותם, צעד אחר צעד, הגעתי לצמרת העץ, והסתכלתי אליהם מלמעלה. "היא בצמרת" דיוויד ראה אותי, והם התקבצו מולי, "בלה ! רדי משם!" צעק לי ג'יימס, "אינ אוריד אותה.." אמר אדוארד והחל לטפס על העץ, החלתי לנשום עמוק, עמדתי לקפוץ לעץ הבא, אך אדוארד היה זריז, באתי לנתר, אך הוא תפס בידי ומשך אולי אליו, הוא הצמיד אותי לגופו החם, ולא הרפה. "אני אוהבת אותך…" מלמלתי, והוא נשק לשפתי, "שששש…" הוא לחש לי והחל לרדת, כאשר אני צמודה אליו.
וויתרתי, יכולתי לקפוץ, אין לי פחד גבהים, ואני לא פחדתי לעשות זאת, אך משהו בי גרם לי להישאר, ולהיצמד לאדוארד.