אהבה נשכחת
כשאתה עומד להשבר הן תוקפות אותך, המחשבות. מחשבות עליה, או יותר נכון מחשבות עליה שאינה עוד, שאבדה לעולמים בנהר הזמן האינסופי . על איך כשהייתה תופסת לך את היד ומביטה הישר אל תוך עינייך, היא הייתה מסוגלת לראות את כל נבכי נשמתך עם המבט הזה. אך לא הרגשת מאויים או נשפט אלא
להפך מבטה עטף אותך בסמיכה מנחמת של הרגשה מרגיעה . לא משנה מה יבוא אחר כך, כל עוד המבט ימשך הזמן יעצור מלכת. אך כמו כל בני האדם גם היא משתנה בלי הרף , וכל מה שנשאר ממנה הוא הרעיון של אותה הבחורה שאבדה . וברגעים הקשים המבט החודר חוזר, מלטף אותי ומרגיע , "הכל יהיה בסדר" הוא אומר ואני בוכה לא מבין איך יהיה בסדר כשלא אוכל לראות את העיינים מלאות הברק האלה מביטות בי שוב….
תגובות (1)
eggplant שלום.
אני מתנצל מראש. אני פחות אוהב לכתוב ביקורת לא טובה – אפילו כשזה בא ממקום טוב.
משהו בטקסט הרגיש לי מאוד לא אמיתי, כמו ניסיון לייצר רגש סינטתי.
אני מאמין שבכל דבר שאנחנו עושים יש גרעין של אמת וגם בטקסט שאתה כתבת מסתתרת איפשהו אמת (שאותי אישית מאד מסקרנת) אבל הרגשתי שאתה מנסה לשכנע אותי ואולי לשקר קצת לעצמך מאשר להוציא את הדבר האמיתי שרצית להגיד.
סליחה. מקווה שהתגובה שלי לא מתסכלת. אני מקווה שהיא תגרום לך דווקא לחפש יותר את האמת שלך.