אהבה נכזבת פרק 3
דנה הייתה מאוכזבת כי אף אחד לא רצה אותה אז בואו וניראה את ההמשך:
אני המשכתי להיות עצובה אבל, עכשיו אני לא רוצה להשוויץ אני עם שיער חום חלק קצר,בעלת פוני לצד מה, אז זה לא יפה!?. מה שאני אוהבת אצל רון זה: שהוא נמוך, חמוד אבל ידעתי שזה הסוף וכניראה זה מה שצריך לקרות וזה מה שיהיה. ישבתי להתכונן עם שני חברות בהפסקה השנייה להכתבה באנגלית. אחת ששמה נועם,ויש לה שיער חום נעים ושאתה מרגיש אותו זה כמו הדבר הכי נעים בעולם!!! ואחת ששמה עדן והיא שטלתנית, ואני לא אוהבת אותה. היא בלונדינית כזאת שמנסה להיראות "קולית" איכס! וכך ישבנו וכתבנו לפתע רון בא עלי, באמצע ושאל אותי:"ממתי עת מחבבת אותי?" "למה אתה שואל?" אנחנו בכיתה ד' ואני צריך לדעת ממתי, מלפני כמה שנים וגם זה ייתן לי, יותר רצון לישכול את שאלתך" "אהה…" אני ישבתי שם וחשבתי ובנתיים, חברותי להכתבה יושבות על הספסל הלבן ומיתאפקות לא ליצחוק! אני ידעתי שאף אחד לא אמור לדעת. אני התאפקתי אספתי כוכות ולבסוף, עניתי שמי חצי השנה של ג' (בשנה שכעברה) והוא הלך ואני נישארתי עם עדן ונועם והם לא ניסו ליצחוק, הם לא ניסו לחקור, ולשאול שאלות כאלו כדי להבין מה קרה, בתקווה שאני אהיה ללא מצב-רוח אלה, המשיכו כרגיל כמו שהפסקנו היה צלצול ואני ידעתי כבר את המילים להכתבה. בסוף השיעור מגיע לי אל השולחן פתק, שבו כתוב אני מסכים להיות חבר שלך! הסכלתי לעבר השולחן של רון ושנינו חייכנו. כשהיה צלצול ללכת הביתה שלח רון מיכתב עם לב מחייך.מהיום שעבר הגיע היום הזה. זאת אומרת יום הבא ולא דברנו. זה הרגיש לא רק שאנחנו לא חברים, אלא גם כאילו איננו מכירים! בדרך הביתה הרגשתי שאני חייבת לדבר איתו מחר…
תגובות (3)
אני סקרנית, השתפרת לטובה!
אהבתי מאד מאד מאד ♥ תמשיכי ממני בקי ♥
תודה אני עדיין לא כותבת את פרק 4 כי אני צריכה לסדר כמה דברים אם הילד הזה ליפעמים אני לא מבינה אותו