סיפור נעורים (סיפור קצר)

שניהם שכבו על העשבים הירוקים והסבוכים בשדה. ידיהם אוחזות זו בזו, אצבעותיהם נוגעות ומלטפות, זרועותיהם מתחככות וצמודות. השמיים הכחולים זהרו בצבע בוהק ללא שום עננים באופק, והשמש האירה מעליהם לוהטת וצובטת.
קאסי צחקקה כשאפו של נד התנגש בשלה וגרמה לו להסמיק, אך קול צחוקה הנעים מיד גרם לו להירגע ולצחוק גם הוא יחד עימה. הוא הביט בעיניה הקטנות והצרות ובפיה הדק שכמעט תמיד היה צוחק וחברותי ובנמשים הקטנים שכיסו את אפה הסולד והוא ידע.
הוא ידע שהוא אוהב אותה.
קאסי קירבה את פניה אל שלו ושפתיה רפרפו על שלו; היא חייכה אליו קלות ואז עצמה את עיניה ונתנה לו לנשק אותה ברכות. נד הסיט מפניה את שערותיה הג'ינג'יות הסוררות והצמיד את גופה אליו. הוא רצה להרגיש אותה קרובה אליו, את גופה נצמד אל שלו ונותן לו להרגיש את חום גופה. קאסי כרכה את רגלה הימנית סביב שלו וסובבה את גופה אליו. היא חיבקה את גופו והתכרבלה תחת זרועו.
היא אהבה אותו גם אך לא באותה מידה. הוא לא ידע זאת, אולי הוא לא רצה לדעת; הוא ראה את מה שרצה לראות, את עיניה הצוחקות ואת מגעה הרך והמלטף, אותה מתבדחת ומפטפטת על חייה היומיומיים, מספרת לו את מה שהוא רוצה לשמוע אך לא את מה שהוא צריך לשמוע. הוא נתן בה את אמונו, ונתן לה לשבור את חומותיו בפעם הראשונה בחייו. הוא לא הצליח לעצור את שטף הרגשות שהיא גרמה לו להרגיש; הוא היה כעיוור אחריה ואחר הרגשות הסוערים שהיא חוללה בתוכו.
הוא לא ידע שהיא תתוודה בפניו לאחר חודשיים שהיא בגדה בו, נתנה לבחור אחר לגעת בה ולנשק אותה. הוא לא ידע עד כמה הבחורה הזאת עומדת לשבור אותו לרסיסים כמו זכוכית המתנפצת על הרצפה, הוא לא ידע שהיא עומדת לעזוב אותו ולתת לו להתבשל בתוך עצמו מבלי לדעת מה גרם לה להפסיק לאהוב אותו.
הוא רק רצה לאהוב אותה.
אבל היא לא ידעה זאת; היא לא ידעה עד כמה הוא מאוהב בה. היא רק ידעה שהיא אוהבת להיות איתו ולדבר איתו.
האם זה לא אהבה?
היא אהבה את ההרגשה שהוא נתן לה, כאילו היא הבחורה הכי מיוחדת בעולם. היא אהבה את העובדה שהוא בטח בה ונתן בה את אמונו. היא אהבה את העובדה שיש לה למי לפנות כשהיא תצטרך והוא יהיה שם בשבילה יום ולילה.
האם זה לא אהבה?
היא לא ידעה שלאחר חודשיים היא עומדת לפגוש בבחור שיגרום לה להבין מה זו אהבה אמיתית; אהבה שלא נותנת לך לפקפק או להטיל בה ספק, אהבה מלאת שאלות אך תמיד ללא תשובות. אהבה מסחררת, סוערת ומלאת פגמים אך אף פעם לא מהוססת.
אבל זה לא שינה כרגע כששניהם שכבו על העשבים, אוחזים זה בזה כשוטים, שוטים של אהבה. באותו רגע הם אהבו, אולי לא באותה מידה, אולי בעיוורון מסוים, אך שניהם אהבו.
בסופו של דבר שניהם עתידים לגלות את המציאות העגומה והשברירית, המציאות שאף פעם לא מגיעה לציפיות של האדם ולרוב אף מאכזבת ומתסכלת.
אבל כרגע זאת היתה האגדה שלהם, האגדה שהם רצו להכתיב, ומי אנחנו שנתערב? הרי החיים הם רק אוסף של טעויות ובחירות גרועות שמהם אנחנו אף פעם לא לומדים לקחים.