אהבה מתפרצת
כן…. מגיל צעיר כבר התחלתי לחשוב בנוגע לחיים שלי. אני פשוט לא ייתן לרגשות להשפיע עליי. רגשות הם פשוט שוליים ומסובכים…. לא אוכל להתקיים במצב של רגשות מתפרצים… אני פשוט לא יודעת לפרש אותם. אקדיש את חיי רק לחקירה מהצד, ולא אתעסק ברגשותיי. כן. זוהי ההחלטה שלי. אני מרוצה ממנה.
החיים שלי נורמליים לחלוטין. אני לא מבינה למה צריך רגשות. אפשר להסתדר גם בלעדיהם.
טוב אמממ… אוי! איזה טפשה אני, ("תזכרי שירי! לא להרגיש רגשות אשמה!!…") לא הצגתי את עצמי:
אני בת 12 ויש לי הורים גרושים. אני גרה עם אימי ושלושת בניה האחרים שילדה עם בן זוגה השני. אחי הגדול, בן ה-15 גר עם אבי ואשתו השנייה אשר גם לה יש ילד יחיד. אימי גרה בתל אביב ואבי גר בגבעתיים.
כשהייתי קטנה אז התעצבתי מהעניין אבל עכשיו, כשאני כבר גדולה ומבינה שזה ממש לא נורא, כמו שאמרתי, אני לא אתן לרגשות לעלות עליי כפי שהיה בעבר. לכן, אינני מתרגשת מכל העניין של הגירושים.
הנני לומדת בביה"ס רבין שבת"א ואני מסתכלת על כל הילדים ולא לוקחת צד בשום נושא העולה בכיתה ובהפסקה. זה דווקא נוח… ככה לא שואלים אותי שאלות מוזרות שאיני יודעת לענות עליהן…
טוב, עכשיו שאתם יודעים עליי קצת, אמשיך לחלוק עמכם קצת מחיי….
תגובות (9)
תמשיכי!!!!
תודה רבה!!!!
עוד תגובות!
הי ! בינתיים יש רק תגובה אחת!…
עוד תגובות!
תמשיכוווווווווווווו
תודה רבה!!!!!!!
(עומר)
תודה עפרי
(ניצן)
ניצן, רוצה שאמשיך את הפרק הבא? הרי אמרנו שפרק אחד את תכתבי ופרק אחד אני ואת הפרקים, הראשון והאחרון נכתוב יחד. אז אני אכתוב את הפרק הבא? או שאת?
(עומר)
את יכולה לכתוב
אוקיי… אין בעיה. תודה