אהבה מתחת לאף – פרק 19

"אז..שומעת, אמה את מקשיבה לי בכלל?!" שאלה טס כשהלכנו במסדרון.
"בטח" אמרתי לה והפנתי את מבטי משון, שהיה מוקף בבנות הזולות שלו..
מה חשבתי לעצמי. שהוא באמת ישים עליי?
אז הוא נישק אותך אמה? סוו וואט?! הוא לא חייב לך כלום, הוא בטח עושה את זה לכל אחת..
נותן לה להרגיש מלכה..אבל אחרי יום שוכח ממנה לגמרי.
מפגרת אמה למה הסכמת לזהההה??
"נוו אז מה את אומרת?" שאלה טס והעירה אותי ממחשבותיי.
"בקשר למה?" שאלתי.
"אמה את לא מרוכזת היום מה ישלך?" שאלה בכעס.
"אין לי כלום…פשוט את חופרת לי על מייק כבר שבוע! נמאס לי לשמוע עליו" אמרתי לה באותה נימה.
"אז כן הקשבת לי" חייכה.
אוחח.
נשמע צלצול.
"טוב בואי נכנס לכיתה" אמרה.
ראיתי את בטי. קיבינימט איתה, שונאת אותה אוף!
נזכרתי בלוק. מאז המקרה אני רק מתחמקת ממנו. מטומטם. נפל בשקר של עצמו.
ישבתי במקומי.
המורה נכנסה והחלה ללמד.
מישהו פתח את דלת הכיתה, כל המבטים הופנו אליו ורק אני הרמתי את מבטי בדיליי קל.
"אני צריך שנייה את אמה" אמר שון.
"שון זה דחוף?" שאלה המורה. כולם מכירים את שון!
"הוו כן מאוד" אמר בצורה הכי לא אמינה שיש.
המורה נאנחה..
"טוב קח אותה היא ממילא לא לומדת…" אמרה לו.
חצופה!
לקחתי את התיק והתקדמתי לעבר הדלת.
בכל צעד וצעד שלי היה נראה שהלב שלי דופק יותר ויותר חזק.
והמבטים של הכיתה..ממש לא עזרו לי להירגע..הוא בטח לא צריך אותי. אולי קרה משהו למייק?
יצאתי מהכיתה וסגרתי את הדלת.
נשארנו רק אני ושון. לבד במסדרון. נוו שון, תגיד משהו.. אבל הוא לא אמר כלום.
"נוו מה?" שאלתי בחוסר סבלנות.
"אממ..אני.." התחיל להגיד באי נוחות וזז מצד לצד.
"מה ישלך שון?" שאלתי מגחכת..כאילו המצב לא מביך גם אותי, מה שלא היה נכון בכלל!
הוא הרים אליי את מבטו במכה אחת.
"מה יש לי? מה יש לך אמה?? מה את לא זוכרת מה קרה לפני שבוע?" שאל בכעס.
הסתכלתי מסביב. מוודה שאף אחד לא שמע את מה ששון אמר.
"ועכשיו נזכרת? כאן?!" שאלתי אותו בכעס.
הוא חוצפן. עוקץ אותי, מעצבן אותי, מציק לי.. אחרי זה מנחם אותי. ואז מנשק אותי וגורם לי להרגיש הכי טוב בעולם..אחר כך משאיר אותי תלויה באוויר שבוע ואז עוד כועס עליי שאני לא זוכרת מה קרה לפני שבוע [מה שאני זוכרת טוב מאוד!].
"אנחנו יכולים ללכת למקום אחר" אמר בחיוך משועשע.
"שתוק שון" אמרתי לו.
"בואי" אמר ותפס בידי. היד החמה והנעימה שלו. אמה שתקי כבר!!
הגענו אל מאחורי בית הספר. המקום שהוא נישק אותי.
יופי שון. יופי.
"כאן אפשר לדבר, לא?" שאל.
"כן" עניתי.
"אז…" התחיל להגיד.
"'כאן אפשר לדבר , לא?' אז קדימה תתחיל לדבר" אמרתי לו. איפה כל הביטחון שהיה לו.?
"הנה אני מדבר או יותר נכון שואל, מה הרגשת לפני שבוע. ותגידי את האמת!" אמר בתקיפות. אה אוקיי.. הנה כל הביטחון שהיה לו.
"כלום" עניתי. לא חושבת לפני שאני עונה. רק מנסה להראות לו שאני יותר חזקה ממנו.
"אוקיי" אמר בכעס.
"אוקיי" אמרתי גם אני . כועסת.
"אז זהו" אמר.
"זהו? בשביל החרטה הזאת הוצאת אותי מהשיעור" שאלתי.
ללא ספק. שנינו היינו בעצבים.
"כן! בשביל מה חשבת שאני אוציא אותך?" שאל עדיין מעוצבן.
"לא יודעת, אולי בשביל משהו יותר חשוב מסתם נשיקה שעברה ונשכחה!!" אמרתי לו.
"זה היה יותר מנשיקה" אמר.
"נשיקות, אותו חרא" אמרתי.
"נכון, איתך זה באמת אותו חרא" אמר. כאב לי.
"יופי. גמרנו כאן?" שאלתי.
"בהחלט!" ענה.
"אז ביי"
"ביי!"
הלכנו משם ביחד. כל אחד מכיוון אחר של הבניין.
אני שונאת אותו. שונאת אותו, שונאת אותו.