אהבה מרחוק פרק 2

מלודי:
"מלודי?" שמעתי קול גברי קורא לי ופתחתי את עיניי, "הגענו" חייכתי לאלי (הנהג מונית) וסובבתי את ראשי כדי להביט מהחלון. בדיוק עברנו לייד אבן גדולה משיש שכתוב עליה בגדול כפר סבא והמון המון פרחים בכל מיני גוונים היו שם בשורות, וואו! השקיעו! "אם תרצי שאני אסיע אותך לכל מיני מקומות, אני תמיד פה לשירותיך" הוא הביט לכיווני וחייך ואני הנהנתי בזמן שאני ממשיכה להסתכל על הרקע שמתחלף כל דקה. עברנו המון מקומות שמאוד מוכרים לי.. כפר סבא לא השתנתה כל כך מאז העזיבה שלי.
אלי עצר את המכונית לייד קוטג' גדול, הסתכלתי על אלי לא מבינה, זה הבית שלי? "שם אני הולכת לגור?" בטעות שאלתי את זה בקול "כן לפי מה שאמא שלך אמרה זה הבית של אבא שלך. "וואו!" אמרתי בגיחוך, אבל ישר נזכרתי בחברה שלו, האישה הזונה שאיתה הוא בגד באמא… וישר ירדה לי כל ההתרגשות מהבית וחזר לי הכעס על אבא. ליפני שנתיים בדיוק כשנהייתי חברה של רונן, חזרתי הביתה וראיתי את אבא מתנשק עם איזה מכוערת אחת התחלתי לצעוק על אבא שלי והוא ניסה להרגיע אותי וביקש לא לספר לאמא אבל אני לא יכולתי להסתיר את זה מאמא שלי, אז סיפרתי לה הכל.. היא נראתה כל כך מאוכזבת וכועסת וכנראה שהיא הרגישה אבודה, לכן נתתי לה רעיון לעבור דירה ולשכוח ממנו. היא לקחה את העצה שלי ושבוע אחרי כבר עברנו לאילת. הלימודים באילת היו נוראיים, היו לי בבית ספר חברים אבל הרמת לימודים עצמה הייתה גרועה ולכן אמא שלי החליטה להחזיר אותי לכפר סבא, ואני לא התנגדתי כל כך. והינה אני פה עומדת ומחכה לדלת שתיפתח לאחר שנקשתי עליה מספר פעמים.
"שלום" אישה מוכרת פתחה לי את הדלת בחיוך רחב עם ילד קטן ביד, יש להם ילד?! מה?! "את חברה של אבא?" היא גיחכה והוציאה יד אחת מ"הערסל ידיים" שמחזיק את התינוק וחייכה "אני אשתו".
חן:
"כן…חן…תמשיך…כן…" הילה גנחה מעונג מזמן שאני עושה לה את מה שעולה לי לראש ואז צלצל הטלפון עצרתי את עיסוקי המהנים באנחה כבדה "למה דווקא עכשיו?!" מלמלתי לעצמי. "הלו" שמעתי צפירה ברקע והרחקתי את הטלפון שלי מאוזניי "חן? חן?" שמעתי וישר הבנתי במי מדובר "כן גברתי מה קרה?" היא נאנחה "זה שוב קורה לה" היא אמרה וישר ניתקתי והתחלתי להתארגן מהר והתקשרתי לאחי "מהר, לבית גיל פז, עכשיו!" כמעט צעקתי "טוב אני מגיע" הוא ניתק לקחתי את המפתחות של האוטו שלי ויצאתי מהבית לאחר שאני מוציא בכוח את הילה שמתלוננת שהיא לא מצליחה ללכת..
ירדתי במהירות במדרגות ונכנסתי לאוטו התנעתי והתחלתי לנסוע בשיא המהירות, והמחשבות לא איחרו להגיע, מה אם היא תמות? מה אם זה ההתקף האפילפסיה האחרון שלה? ואולי הכל יהיה בסדר? הרי מטפלים בה בבית אבות בקביעות! אבל זקנים מתים בבית אבות גם לא? ומה אם אני לא יספיק להיפרד ממנה כראוי? לא! אני לא רוצה להיפרד ממנה! היא נשארת ! אני לא מוכן שהיא תעזוב אותי! במיוחד עכשיו! אבל הייסורים שלה מענים אותי! אני לא יכול ליראות אותה ככה.. מספר ההתקפים שלה גדל מיום ליום ואני לא רוצה שהיא
תסבול במוות שלה.. לא! היא לא עומדת למות! אנחנו נטפל בזה! ונעבור את זה כולנו יחד כמשפחה! אני אחי וסבתא.
הגינו לבית אבות, נכנסתי במהירות למעלית לוחץ על הכפתור העגול בו רשום 8 מספר פעמים "סעמק למה זה לא נילחץ" לחצתי יותר חזק ובסופו של דבר המעלית נסגרה ועלתה לקומה שמונה, רצתי במהירות לחדר 799 ונכנסתי בסערה "ששש" אחי קם לאט אליי "אל תדאג הכל בסדר זה רק התקף קטן לא קרה שום דבר.. שמו לה חומר הרגעה ולאחר כמה דקות היא נרגעה" הוא אמר בשלווה עם חיוך של אושר מרוח על פניו אני הנהנתי ונרגעתי. התקרבתי למיטה של סבתא והתיישבתי על כיסא מעץ שהיה לייד המיטה "אני יחזור עוד מעט" אחי אמר לי ויצא מהחדר השאיר אותי לבד עם סבתא שלי ועם המחשבות הרועשות שלי, הנחתי את ידי על ידה הקטנה בעדינות רבה "הכל יהיה בסדר סבתא אני מבטיח! אנחנו נעבור את זה כמו שעברנו כל דבר אחר.. ביחד".
יצאתי מהחדר בשקט ולאט מנסה כמה שיותר לא להרעיש, "שלום" קפצתי מרוב בהלה "פאק! הפחדת אותי! " היא גיחכה והיה ניראה שהיא מסמיקה "סליחה, אני העוזרת החדשה של המקום ואני צריכה עזרה נאבדתי…" פניה נהיו אדומות כעגבנייה . חמודה הילדה חשבתי לעצמי כנראה תיפתח רגליים אחרי הרבה זמן לא כמו כל הבנות.. אבל ננסה "טוב בואי אחריי אני יוביל אותך לכניסה של המקום" חייכתי אליה ולקחתי אותה למעלית, "בת כמה את?" היא גיחכה "אני בת 13" היא אמרה והשפילה מבט. פאק! למה היא רק 13?! למה לא 15?! ככה לפחות הייתה לי אפשרות להתנשק איתה! "סעמקק" אמרתי בטעות בקול היא צחקה "טוב אז הינה הרסתי לך אפשרות להתחיל איתי" היא צחקה עוד יותר, הגענו לקומת קרקע והתקרבנו ללובי "קחי את המספר שלי" היא פתחה עיניים לרווחה "רציני?" ואני הנהנתי "כע, אם יקרה משהו או אם תצטרכי משהו שיהיה לך למי לפנות" היא חייכה חיוך רחב "תודה, באמת חסר לי אנשים כמוך" הנהנתי וחייכתי למרות שלא הבנתי למה היא התכוונה "טוב אני חייב לזוז הינה המספר" הוצאתי דף מהכיס ולקחתי עט מהדלפק של הלובי ורשמתי לה את המספר במהירות "ביי" חיבקתי אותה והיא לקחה ממני את המספר.
יצאתי מהלובי, אני צריך להירגע עם כל הלחץ הזה נטשתי את החברים שלי.. הוצאתי את האייפון שלי מהכיס ושולח הודעה בוואטסאפ לקבוצה של המעגל החברים שלנו בן, אלירן, ירין, טל ואורן "בואו לפארק ב10 וחצי" לאחר כמספר שניות ישר כולם ענו יאללה וכן רעיון טוב.. אפילו לא טרחתי להגיד להם להביא אלכוהול כי הם יודעים כבר לבד.
מלודי:
אני לא מאמינה! יש לו בן?! יש לי אח?! יש לו אישה?! טוב מלודי אל תראי את הבהלה שלך פשוט תירגעי תיכנסי לבית תתקשרי לשיר תיפגשו בפארק והכל יהיה טוב… "היי" חייכתי אליה חיוך מזויף "טוב תיכנסי אביך עדיין לא הגיע מהעבודה אז אם תרצי משהו פשוט תיקראי לי" היא אמרה וחייכה חיוך רחב והכי חשוב אמיתי.
נכנסתי לאט לבית מסתכלת מסביבי, בית יפה גדול ומרווח "סחטיין אבא" מלמלתי לעצמי "אמרת משהו?" היא שאלה "אהה לא כלום" חייכתי והתחלתי לעלות במדרגות משיש לקומה השנייה "החדר הראשון מימין הוא שלך" היא אמרה לי והתחילה להעניק את התינוק איכס!
פתחתי את החדר התברר לי שהוא גדול מאוד! שמתי את המזוודה על המיטה והתחלתי לפרוק, הוצאתי את כל הבגדים ושמתי אותם בחדר ארונות ובדיוק שמעתי את דלת החדר נפתחת לאט "אפשר להיכנס?" היא שאלה בקול עדין "כן כמובן!" אמרתי מתוך נימוס אבל אם לא היה לי אכפת הייתי טורקת לה את הדלת בפנים! "תקשיבי, אני יודעת שאת לא סובלת אותי.. אני מבינה אותך גם לי זה קרה במשפחה.. ואני תמיד אמרתי לעצמי שאני לא יעשה את זה למשפחה אחרת שאני יהיה הגורם לפרידת המשפחה אך אורן לא אמר לי בכלל על כך שיש לו משפחה הוא לא הזכיר את זה וכששאלתי הוא אמר שאין לו.. אני כל השנתיים האלה הרגשתי שאני חייבת לך התנצלות כי את היחידה שבאמת סובלת מזה.. ובגללי, אז סליחה" היא השפילה מבט ואני הייתי המומה… אבא באמת לא סיפר לה על כך שיש לו משפחה? "זה בסדר.. עכשיו אני לפחות לא שונאת אותך" גיחכתי והיא צחקה "עכשיו באמת אם תרצי משהו אני תמיד פה" חייכתי אליה והפעם חיוך אמיתי "תודה!" היא קמה מהמיטה והתחילה לצאת מהחדר ובדיוק כשהיא הייתה ביציאה אמרתי לה "תמיד רציתי לדעת מה קרה לו בכל השנתיים האלה.. עכשיו אני מבינה שכל השנתיים האלה הוא היה מאושר.." חייכתי "תאמיני לי שעכשיו שאת פה זה כבר לא יהיה מושלם.. זה יהיה הרבה יותר מזה.." היא גיחכה ויצאה מהחדר.
הוצאתי את האייפון מהתיק ושלחתי הודעה לשיר "שיר אל תצרחי בכל הבית אבל אני פה חח בואי נצא לפארק יש לי מלא מה לספר לך" ולאחר כמה שניות היא שלחה לי "ילדה משוגעת בעוד 3..2..1.. " ואז היא שלחה לי הודעה קולית וכשפתחתי אותה שמעתי מישהי צורחת והתחלתי לצחוק אוי שיר שיר שיר.. "טוב אני מגיעה" היא שלחה עם סמיילי לב.
התארגנתי לפארק ויצאתי התחלתי ללכת מנסה להיזכר איך מגיעים לפארק אך לא מצליחה בדיוק 2 בנים הלכו ליידי אז החלטתי לשאול אותם "היי תגידו איך מגיעים לפארק כפר סבא הגדול?" הם חייכו "בואי תלכי איתנו נוביל אותך לשם" עשיתי פרצוף כזה של כן בטח והם צחקו "בואי נו מבטיחים! דרך אגב אני שליו וזה דור" הילד עם השיער הבלונדיני הצביע על עצמו ואז על חבר שלו עם שיער שחור "אני מלודי" חייכתי והתחלנו ללכת.