אהבה מעבר לאקדחים חלק 3

הדלקתי את הרדיו. "אנחנו מדברים מבית משפחת ווינגסטון בו נחטפו עוד 2 ילדים מהמשפחה- האחת בת 6 והשני בן 4, שמם וגאס ומנדי." אמר מגיש החדשות. בריאן צחק. איימי שאלה: "מה מצחיק?!" "שקט." אמרתי. שמעתי את מנדי בוכה. איימי לחשה: "מנדי, אל תדאגי, אנחנו נצא מהאוטו הזה….." ואז עצרנו. בריאן אמר: "תמיד ידעתי שאצטרך את המערה הזאת." פרקנו את כל הדברים, והכנסנו את הילדים. מנדי הביטה סביב. רוז ואני נכנסנו לחדר עם דלת פלדה. היו שם 2 מזרונים על הרצפה, ואחד שנתלה על הקיר עם שרשראות ברזל. אמרתי: "זאת תהיה החלוקה. איימי, את תישני במיטה למעלה. וגאס ומנדי יישארו למטה." יצאנו ונעלנו את הדלת. איימי דפקה בחוזקה על הדלת, וצעקה: "תנו לצאת!" רוז צחקה. ארגנו את הכל. קורי אמר: "אני הולך להביא קצת אוכל."
-כעבור שעה-
קורי חזר, הוא החזיק אוכל מפואר. דניאל שאל: "מה עשית, שדדת מסעדה?" "לא סתם מסעדה. שדדתי את המסעדה של האוכל האיטלקי עבור רוז ואביגייל, את ההמבורגריה עבור לוריס, אני ודניאל, את הפיצרייה עבור מיה ובריאן, ואת מתחם האוכל לילדים בקניון עבור הקטנים."
-מנקודת מבטה של איימי-
"איימי, אני רעבה!" אמרה מנדי. אמרתי לה: "גם אני…. ובטח גם וגאס." מנדי שאלה: "למה שלא נאכל?" "כי אנחנו בשבי." השבתי לה. היא שאלה: "מה זה… בשבי?" אמרתי לה בשקט: "את לא צריכה לדעת." היא אמרה בכעס: "אז מה כן אני צריכה לדעת?! את מסתירה ממני כל דבר! אני רוצה לדעת איפה אמא ואבא, ולמה אני כאן!" קמתי מהר מהרצפה והנחתי את היד שלי על הפה שלה…… אמרתי לה: "אם את רוצה להיפגש שוב עם אמא ואבא, כדאי לנו להיות בשקט. אנחנו בטח נצא מכאן בקרוב, אם רק תהיי בשקט." מנדי נשכה לי את היד, והרפיתי. אמרתי לה: "טוב, עכשיו תנוחי." הדלת נפתחה, שקית עם ריח טוב נזרקה, והדלת ננעלה. לקחתי את השקית, ואמרתי: "יש כאן אוכל." הייתה כאן מגשית צ'יפס עם חתיכות המבורגר בלי הלחמנייה, חצאי פיצה, ונגיסי שניצלים. מנדי לקחה את הפיצה, נתנו לוגאס את השניצלים, ואני לקחתי את הצ'יפס. הרגשתי עלובה. האיש ההוא אנס את מנדי… ובדיוק כשהוא עמד לעבור אליי שמענו רעש, ולאחר זמן קצר יצאנו. אני מרגישה כ"כ עלובה ומפוחדת… אני מרגישה מוזר. כשגמרתי לאכול התיישבתי מאחורי מנדי והוצאתי גומיה מהכיס שלי, ואספתי את שיערה של מנדי לצמה. וגאס נתחיל לבכות: "מאמא! מאמא!" כשסיימתי עם מנדי חיבקתי את וגאס, הוא שתק. מעכשיו אני לא רק האחות הגדולה של וגאס ומנדי, אני עכשיו גם אמא ואבא עבורם. הם גדלים בשבי….
-כעבור חצי שעה, חזרה למיה-
"תפסתי אותך!" צעק השוטר. אני ובריאן יצאנו למבצע חטיפה- קורבן רביעי ואחרון. בדיוק כשתפסתי בבית הספר היסודי 'גולדן אפל' את ידה של הילדה, השוטר הסתער עליי מאחורה. בריאן רץ אליי, אבל לא הצליח לשחרר אותי, הוא רק שם בכיס שלי משהו. השוטרים כבלו את ידיי, והכניסו אותי למכונית משוריינת.
-מנקודת מבטו של בריאן-
"מיה!!!!!!" צעקתי בטירוף. היא הביטה בי דרך אחד החלונות, ואני רצתי אחרי הרכב- אבל לשווא. היא הלכה… כל התלמידים הביטו בי בבהלה. אני אחפש את הטובה ביותר, כך שאם ירצו אותה- יחזירו את מיה. הבטתי בכולם. הייתה אחת שנראתה צעירה, היא נראתה טוב, משכתי אותה מחברותיה. הן צעקו: "קארטני! קארטני!!" אמרתי למורות: "אם אתן רוצות את קארטני הצעירה, תגידו לרשויות להחזיר את מיה. בחיים!" וברחתי איתה.