אהבה מסוכנת – פרק 1
באותו הערב יחזקאל , אביה של אביטל הודיע לה שהם עוזבים את בית הספר המוכר אליו היא כל כך נקשרה, לאביטל היה קשה להתרגל לרעיון שהיא תעזוב את בית הספר ותתרחק לתמיד מחברת הנפש שלה , משאלה.
" אוף , אני לא רוצה לעבור בית הספר , אני רוצה להישאר לגור בורונה ולהמשיך ללמוד בבית הספר הקודם. " אמרה אביטל באנחה.
" אין בזה ויכוח. אנחנו עוזבים את ורונה עוד הערב וגם אחיך יעבור ללמוד ביחד איתך בבית הספר החדש. אני רוצה שעד השעה עשר את תיפרדי מחברייך לכיתה ותגידי להם שאת עוברת לגור לישראל. " אמר יחזאל וחתם את השיחה הטעונה שהתנהלה בינו לבין אביטל.
אביטל כבר לא יכלה להסתיר את אכזבתה מאביה ומההחלטה שלו לעזוב את ורונה.
היא התפרצה בבכי תמרורים .
כאשר היא הלכה להיפרד מחבריה לכיתה , נפלה שתיקה מביכה והיא לא ידעה איך לשבור אותה.
" תקשיבי , משי. מאוד קשה לי להגיד את זה. אני עוברת לגור בישראל. קשה לי מאוד לשאת הפרידה המגוחכת הזאת מכיוון שאני לא יודעת אם זה נכון אם עזבנו את ורונה." הוסיפה בצער והמשיכה לחבק את משאלה ממושכות.
" מה, את עוזבת??? איך נתראה זו עם זו אם את בשבילי כמו אחות , כמו חברת נפש. אני לא מבינה למה אנחנו צריכות להיפרד." אמרה משאלה בחיוך עצוב ועטפה את אביטל בחיבוק. שתיהן בכו בקול מפני שהפרידה מתקרבת. אביטל שנאה מאז ומתמיד פרידות והיה לה קשה להתמודד איתן.
אחרי כן , אביטל הלכה לביתה לארגן לה את המזוודה, בזמן שהיא הניחה את הבגדים של בתוכו, הדמעות יורדות לה ללא הפסק.
היא שמעה דפיקה על הדלת , והיא ניגשה לפתוח לו את הדלת , זה היה מרום , אחיה. " אם באת לכאן כדי להודיע לי שאימא ואבא כבר מוכנים לטוס לישראל , תגיד להם בבקשה שאני ארד בעוד חמש דקות , ברור?" חשבה אביטל בקול ומרום הבחין שעינה אדומות , הוא ניגש אליה וחיבק אותה.
" אל תהיי עצובה , אביטלי , את תראי שיהיה לנו כיף ביחד בבית הספר החדש בישראל." סיכם מרום בעידוד וניסה לחזק את אביטל שהייתה עצובה כל הזמן.
" אתה בטח אומר את זה בגלל שאתה חושב שקל לי עם הפרידה הזו." הוסיפה אביטל בצער.
" בבקשה אל תקשי על אבא . אל תקשי עלינו. כי גם ככה קשה לי ואני כמעט עומד לבכות." קרא מרום בחיוך עגמומי שהיה מרוח על פניו.
" נו , את באה? אימא שלחה אותי כדי לשאול אותך אם את מוכנה. בואי . אנחנו חייבים לזוז לפני שההורים יכעסו ויגידו שאנחנו מעכבים אותם." הוסיף מרום וזירז את אביטל לרדת כי ההורים שלהם חיכו להם למטה.
" כמה זמן לוקח להם?" רגזה.
תגובות (0)