אהבה מסובכת פרק 4

מלמטה נשמעו בלימה של מכונית וצעקות…
רצתי למטה במהירות,הייתה שם התאספות גדולה של אנשים,ניסיתי לראות מי נפגע והאנשים לא נתנו לי לעבור. אחרי כמה דקות כמות האנשים התחילה להידלדל, הסתכלתי לכביש וראיתי אותו שם,את בראד, מדמם ופצוע וידעתי שזה בגללי, ידעתי שאם רק הייתי נותנת לו לדבר ולהסביר כל זה לא היה קורה.
הרגשתי איך עייני מוצפות דמעות,הרגשתי אשמה.
האמבולנס בא לקחת אותו,לא עליתי הבייתה, ידעתי שהדמעות שלי ימשכו יותר מדי תשומת לב וכולם יבואו לשאול מה קרה ויגידו שזה לא אשמתי,שהוא התנהג כמו אדיוט,וידעתי שהם טועים,שלא מגיע לי שינחמו אותי בזמן שהוא שוכב חסר אונים על מיטה בבית חולים-בגללי.
חשבתי אם ללכת אליו לבית החולים,חשבתי איך המשפחה שלו תגיב כשהם יראו אותי שם,אם הם בכלל יודעים את כל מה שקרה בנינו?הם יודעים שאני האשמה בכך?
החלטתי לא ללכת,גם בראד יפגע אם הוא יראה אותי שם כשזה קרה לו בגללי.הרמתי את הראשי וראיתי מולי את בית החולים,אני צריכה לשים יותר לב לכיוונים שבהם אני הולכת,חשבתי שזה בטח סימן אז שיניתי את דעתי ונכנסתי,הלכתי לדלפק ״כן,את מי את צריכה ומה את בשבילו?״ שאלה האישה בעצבנות ״את בראד פרקר,החברה שלו״ אמרתי,אני לא חושבת שזה נקרא לשקר הרי בכל זאת,היינו פעם ביחד ״קומה שנייה חדר 203״היא ענתה,שוב בעצבנות,וואו ואני חשבתי שעליי עבר יום קשה.
עלית לקומה 2 ונכנסתי לחדר 203,בראד שכב שם על המיטה מחובר למכשירים,אף אחד לא היה לידו ,כנראה שהמשפחה שלו עדיין לא הגיעה,ישבתי לידו ושתקתי,כעבור 45 דקות כשראעתי שהמשפחה שלו עדיין לא הגיעה התחלתי לדבר איתו,אמרתי לו שיקום, שיקום כמו שאני קמתי לפני ארבעה ימים,שיקום בשבילי, שלמרות כל הריבים והדרמות -אני אוהבת אותו ,זה לא עזר,קמתי נישקתי אותו ובאתי לצאת ואז הרגשתי יד מחזיקה אותי ,הסתובבתי וראיתי אותו,עדיין חלש,אבל ער,חי,האחיזה שלו עוד הייתה רופפת,אבל הוא הצליח להרים את היד,כמעט קראתי לאחות ואז הוא סימן לי שלא ואמר בקול חלש:״יהיה להם מספיק זמן לבדוק אותי אחר -כך,עכשיו אני רוצה להיות איתך״
״טוב״אמרתי וחזרתי לשבת.
״איפה ההורים שלי?״הוא שאל.לא ידעתי מה לענות לו,לא רציתי לפגוע בו,להגיד לו שהם לא הגיעו,כנראה שהוא הרגיש את אי הנוחות שלי ואמר:״הם לא באו,נכון?״
״כן״ עניתי הוא נראה עצוב.״הם בטח עוד פעם באחת מהבדיקות האלה״הוא אמר
״איזה בדיקות?״שאלתי