אהבה מסובכת:)- פרק 3

מנקודת מבט עומרי:
נפרדתי מרותם, וכל אחד הלך לכיתה שלו.
כמה אהבה יש לי לילדה הזאת!!
נכנסתי לכיתה שלי, ראיתי את עידו יושב בשולחן שלנו, אין הוא החבר הכי טוב שלי, חוץ מרותם.
-אללה,אחי סוף סוף רואים אותך-אמר לי וצחקתי.
-מה אני אעשה אחי, יש לי חיים לא רק אתה על הראש שלי- אמרתי לו וצחקנו.
-זבל,תגיד מה עשית כל החופש? שלא היה לך זמן לחבר הכי טוב שלך?-אמר לי, והוא הסתכל עליי בפרצוף רציני.
-הייתי עם הקטנים שלי, אתה לא מבין איזה קשה לה, היא לא מראה את זה אבל אני רואה שקשה לה-אמרתי לו, הוא מכיר את רותם ותומר, באמת שקשה לי לראות אותה ככה.
-קשה לה? תגיד אתה שומע את עצמך, אם היה קשה לה היא הייתה מסתובבת עם החיוך היפה הזה שלה, אתה מכיר אותה יותר טוב ממני, אם קשה לה או כואב לה היא תבוא ותגיד לך,אל תדאג אח שלי אם אתה רוצה אני יעזור לך-אמר לי, אין עליו.
-תודה, אחי אני יודע שאם היה קשה לה או משהו היא הייתה מספרת לי, אבל אני רואה שעובר עלייה משהו אחי, ונראה לי היא מתחילה להסתיר ממני דברים, ולא מתאים לי לאבד את החברה הכי טובה שלי-אמרתי לו והוא היה עם מבט כועס.
-תגיד לי, התחרפנת אתה לא רואה שכל דבר שקורה לה היא באה לספר לך, היא סומכת עלייך, היא אוהבת אותך, אין סיכוי שיקרה לה משהו והיא לא תבוא ותספר לך תקשיב לי אחי- אמר לי והניח את ידו על כתפי לתמיכה.
-היא חולה עלייך אחי, אתה החבר הכי טוב שלה תאמין לי, אם יקרה משהו היא תספר לך, עכשיו סתום ת'פה ותרגיע קצת, ואולי תבין שאתה ותומר היחידים שיש לה-אמר לי והנהנתי, וחיבקתי אותו, חיבוק גברים.
-תודה אחי, באמת תודה-אמרתי לו והוא חייך.
-בשבילך הכל, אחי-אמר ונתן לי כיף.
-אתה הולך אליהם היום?-שאל אותי.
-כן,למה?-שאלתי אותו.
-אני יכול לבוא איתך? התגעגעתי לקטנצ'יק הזה-אמר לי, אין עידו חולה על תומר.
-תשאל את רותם, אני לא חושב שתהיה בעיה היא אוהבת אותך-אמרתי לו והוא חייך, רואים שהוא אוהב אותה, רותם לא מדברת על עידו, אבל רואים שהיא אוהבת אותו בתור אח והוא אוהב אותה, אבל אותי היא אוהבת יותר חח.
-אני אשאל אותה-אמר לי, ובדיוק המורה נכנסה לכיתה, יופי,שעתיים להשלמת שינה.
זה הכי כיף לשבת מאחורה ככה כשאתה נרדם המורים החופרים האלה לא רואים, וככה אתה משלים שעות שינה חח.
מנקודת מבט מאור:
רותם הזאת ממש חמודה היא כמו נסיכה, היא ממש יפה, חכמה רואים שהיא לא כמו כל הבנות..
-מאור? הכל בסדר?- רותם שאלה אותי, מסתבר שבהיתי בה קצת.
-כן, הכל בסדר- אמרתי לה, והיא שמה את הראש שלה על הכתף שלי וחיבקה אותי, אחח אמרתי כבר שהיא הולכת לשגע אותי..
-מה זה מפריע לך?- היא שאלה אותי ובאה להזיז את הראש מהכתף שלי, קירבתי אותה אליי.
-ממש לא, להיפך אני חושב שזה צריך להיות מנהג-אמרתי לה, והיא צחקה צחקתי גם.
-אני רציני, אבל אם את לא רוצה זה סבבה לגמרי- אמרתי לה והמבטים שלנו נפגשו, היא הרימה את ראשה מהכתף שלי.
-אני רוצה,אבל זה לא אראה מוזר?-שאלה אותי, ולא הבנתי.
-מה זאת אומרת?-שאלתי אותה.
-כאילו רק היום הכרנו, זה לא אראה מוזר שאנחנו כבר מתחבקים ככה?-אמרה לי והבנתי ..
-ואכפת לך מה אומרים ומה חושבים?-שאלתי אותה.
-לא, ממש לא, פשוט סתם מחשבה כזאת,ושתדע שממש כיף לי איתך, למרות שרק היום הכרנו-אמרה לי וחייכה את החיוך המושלם שלה וחייכתי אלייה בחזרה, והיא חזרה לחבק אותי, והחזירה את ראשה לכתף שלי, היא כל כך יפה.
-את רוצה נעשה משהו היום?-שאלתי אותה.
-אני לא יכולה-אמרה לי.
-למה לא?-שאלתי לא מבין.
-אני נפגשת עם החבר הכי טוב שלי ואני גם צריכה לשמור על אח שלי-אמרה לי, מה למה היא צריכה לשמור עליו?
-למה, את שומרת עליו? אין לכם הורים?-שאלתי אותה והיא הרימה את ראשה שוב, מהכתף שלי והשפילה את מבטה, מה קרה לנסיכה שלי.
-היי, תסתכלי עליי-אמרתי לה והיא לא הסתכלה עליי.
-רותם,תסתכלי עליי-אמרתי לה, והזזתי את ראשה בעדינות לכיווני.
-מה קרה? יפיופה, מה יש?-אמרתי לה בדאגה, מה זה ממתי אני כזה רגיש, וכזה דואג, היא משנה אותי ומשגעת אותי ורק היום הכרתי אותה.
-כלום-אמרה לי, וראיתי שהיא רוצה לספר לי אבל חוששת.
-יפיופה,אני יודע שהכרנו רק היום, אבל את יכולה לסמוך עליי, באמת אולי אני גם אוכל לעזור לך-אמרתי לה וליטפתי את פנייה.
-ההורים שלי די נטשו אותנו-אמרה לי והשפילה מבט, מה? איך הם היו מסוגלים לעזוב את הילדה היפה הזאת, את הבת שלהם ואת הבן שלהם?
-היי,בחיים אל תשפילי את מבטך,כבר דיברנו על זה, ואם הם עזבו אותכם הם פשוט מפגרים, מצטער אני יודע שהם ההורים שלך אבל אני פשוט לא מבין איך אפשר לנטוש מישהו שבא מגופך, מדמך- אמרתי לה והיא הסתכלה עליי וחייכה.
-אתה חמוד, אני חושבת כמוך, אבל הם עדיין שולחים לנו כסף למרות הכל-אמרה לי וחיבקה אותי.
-אז, כמה זמן אתם לבד?-שאלתי אותה וליטפתי את הלחי שלה.
-מאז שאח שלי בן שנתיים- אמרה לי, חרא הורים השאירו את הבת שלהם עם הבן שלהם לבד.
-בן כמה הוא?-שאלתי אותה.
-עוד מעט 5-אמרה לי, באמת חרא הורים, הם פאקינג השאירו ילדה בת 12 עם תינוק בן שנתיים איזה גועל נפש.
-חרא הורים-אמרתי וראיתי את הידיים שלי מתכווצות לאגרופים, לא מבין מה קורה לי.
-היי, הכל בסדר-אמרה לי וליטפה את פניי.
-אני יכול לעזור במשהו?-שאלתי אותה,אני לא יודע מה קורה לי אבל אני מרגיש צורך לדאוג לה, לראות שהיא בסדר, שטוב לה ושהיא מאושרת.
-אם יהיה אני אגיד לך אוקיי?- שאלה אותי והנהנתי, והיא חזרה לחבק אותי והחזירה את ראשה לכתף שלי, נישקתי את ראשה, אמרתי שהיא תשגע אותי או לא אמרתי..