אהבה מנצחת- פרק 46

נקודת מבט עומר:
באמצע הלילה כשבר ישנה האחות הגיעה ואמרה שהתינוקת בוכה ושהיא צריכה לאכול אז מצאתי את עצמי יושב על כורסת בית חולים באמצע הלילה מאכיל תינוקת עם בקבוק בזמן שאמא שלה ישנה, כל כך הייתי גאה בבר שהיא עברה את זה ואת כל ההיריון שהיה לה מאוד ערוך אבל גם קל היא לא הקיאה כל בוקר כמו לי והיא אכלה מלא ותאמת גם לא רבנו אני חושב שרק ההיריון של לי היה קשה גם ללי וגם לאביתר, הסתכלתי עליה, על התינוקת שלי, על הדור המשך שלי, על מה שאני עומד לחנך, לחשתי לה והבטחתי לה שרק בשבילה אני יפסיק לשתות ולעשן רק כדי להישאר עוד כמה שנים בעולם ולראות אותה גדלה ומתבגרת, להיות שם בשבילה כשהיא צריכה. היא השמיעה קול והמשכתי לדבר איתה ככה עבר הלילה עד שהיא נרדמה בין ידי ואני נרדמתי על הכורסה מחבק אותה ושומר עלייה.
נקודת מבט מור:
כשקאי חזר הביתה השעה הייתה כבר 10 וחצי לא הבנתי למה לי לא איתו הוא נכנס להתקלח ויצא אחרי עשר דקות שכבנו מחובקים במיטה והתחלנו לדבר:
מור: איפה היית עד עכשיו?
קאי: הייתי עם לי בים ואז עומר התקשר אליי שבר בחדר לידה והלכתי לבקר אותה למה?
מור: איפה לי? שאלתי ובדיוק שמעתי דלת נפתחת ואת לי ואביתר מדברים
קאי: מה קורה?
מור: בסדר, או שקרה משהו ואתה לא מספר לי?
קאי: הכל טוב סתם עייף.
מור: לך לישון. אמרתי תוך כדי זזה ממנו כדי שיוכל לתפוס תנוחה מתאימה לשינה
קאי: למה זזת?
מור: כדי שתוכל לישון. אמרתי וקמתי מהר ירדתי למטה עם נתנאל כדי שיוכל ללכת לישון מה שלא בדיוק עזר כי הוא ירד אחרינו
קאי: את רצינית?
מור: לא יאמן, לא משנה מה עושים שום דבר לא טוב לך. אמרתי עצבנית
קאי: מה יש לך? שאל מנסה להרגיע בקולו
מור: כלום. אמרתי קצת יותר רגועה אך קצת מיואשת
קאי: מור, תסתכלי עליי.
מור: מה? שאלתי תוך כדי מרימה את הראש ומסתכלת עליו
קאי: תדברי איתי, תספרי לי מה מפריע לך, תפסיקי לשמור דברים בבטן כשיש לך את מי לשתף!
מור: אני לא שומרת כלום אני סתם לא מרגישה טוב.
קאי: טוב בואי לישון. אמר וקמתי והוא אחרי נכנסנו לחדר שמנו את נתנאל בלול ונכנסנו למיטה ישנו מחובקים, קמתי אחרי חצי שעה שאני עדיין בין ידיו הייתה לי בחילה רציתי להקיא אבל לא רציתי לקום ולהעיר אותו, לא יכולתי להחזיק עוד מעמד רצתי להקיא בשירותים הוא קם והחזיק לי את השיער שלא יתלכלך הפסקתי לשת דקות והוא אמר שהוא הולך שניה לקרוא ללי, הוא חזר עם מים וכדור אבל לי לא באה והתחלנו לדבר:
מור: לא קראת ללי?
קאי: לא
מור: למה?
קאי: עם תהיי בשקט תשמעי. היינו ממש בשקט ושמענו את לי צועקת צחקתי וקאי התעצבן.
קאי: מה מצחיק? שאל בעצבים.
מור: לראות אותך נגעל מזה שאתה יודע שיש להם לילה סוער
קאי: עוד שנייה אני מת מרוב שזה מצחיק. אמר בציניות והוסיף: עם לא היית חולה גם לנו היה לילה כזה
מור: אני מוכנה להשתדל בשבילך, בוא נעשה לא מגיע לנו גם לילה סוער?
קאי: אל תעצבני אותי יותר ממה שאני עכשיו כדור ולמיטה. אמר עצבני וקמתי למיטה בלי לקחת כדור ואז הוא הוסיף: אמרתי כדור ואז למיטה! אמר מדגיש את המילה כדור ולא יודעת למה לא לקחתי את הכדור חזרתי אליו ולחשתי לו: אני לוקחת כדור ואתה דואג לילה סוער? אמרתי וידעתי שהוא רוצה ואז הוא אמר בעצבים: את לא רוצה אל תקחי כדור, אני לא שוכב איך כשאת לא מרגישה טוב! לקחתי כדור ונכנסתי למיטה, הוא עדיין היה עצבני ישנתי עם הגב אליו, נפגעתי אני לא רגילה שהוא צועק עליי אפילו לא הפריע לו שאני פגועה, ישנו גב אל גב אף פעם לא ישנו ככה התחלתי לבכות אני לא בוכה הרבה אבל הייתי חייבת להתפרק ידעתי שהוא עדיין ער, ירדתי למטה ישבתי ליד הבריכה משחקת בים שמעתי את איתן בוכה ואז נרגע אחרי שעתיים של לילה סוער הגיע הזמן שהם יפסיקו, לא יודעת למה אני חושבת על זה פתחתי את הטלפון ואז ראיתי בפייסבוק שקאי שינה סטטוס לפני חמש דקות: " אהבה אחרת תמיד מלטפת אהבה אמתית תמיד כואבת" התחלתי לבכות שוב, שינית גם סטטוס: " באהבה תמיד יהיה בסוף מי שיפגע" עברו 2 דקות הלייקים עלו גם על שלי וגם על שלו ואז הוא רשם: "אהבה זה כואב, שנאה זה שורף, ביחד? זה הפצע של הלב!" הייתי חייבת לענות לו על זה אז רשמתי: "אותי מגיל קטן למדו לספור מאחד בגלל זה אני לא סופרת אפס כמוך! לילה טוב יפים שלי" סיימתי לרשום וכיביתי את הטלפון רק כדי לא להמשיך את הריב המטומטם הזה, ואז הוא בא עכשיו הוא נזכר לבוא קמתי רק לא להיות לידו נכנסתי לישון בחדר של עומר ונעלתי את הדלת, הדלקתי שוב את הטלפון וראיתי ממנו הודעה: הלכתי לאנט נדבר מחר לילה טוב! סגרתי שוב את הטלפון והתחלתי לבכות נכנסתי לחדר של לי הם ישנו שמתי בניהם את נתנאל התארגנתי ויצאתי למועדון הזמנתי מונית ואחרי 2 דקות היא באה התחלנו לנסוע והגענו אחרי 7 דקות נכנסתי למועדון וישבתי רק על הבר הזמנתי כוס וודקה אבל לא שתיתי סתם שיחקתי בשתייה עם הקשית ואז היה שם אחד שהתחיל איתי, הוא היה שיכור הוא ניסה לגעת בי וכאלה הברמן שם לב והעיף אותו ממני והתחלנו לדבר: