אהבה מנצחת-פרק 4
לילה לא הסתכלה על רומיאו במשך כל השיעור , רומיאו הביט אך ורק על המחברת.
הוא עשה את עצמו כאילו הוא לא שם לב שלילה הייתה גם בכיתה.
כאשר הלימודים נגמרו וכל הסטודנטים הלכו לבתיהם.
לילה חיכתה בשער הכניסה עד שאלסנדרו אחיה יגיע לאסוף אותה ושהם ייסעו לשתות משהו חם בבר. היא קיוותה שהוא יבוא אבל במקום זה רומיאו שוב הופיע לידה. הפעם הוא היה לבדו.
" שוב אתה?" אמרה לילה בחיוך חולמני והביטה בו במבט בוחן.
" כן , מה שלום העלמה היפהפייה?" שאל רומיאו וחייך אליה.
" גרוע ביותר. אמרתי לך שאני לא מעוניינת שיהיו לי חברים." אמרה לילה בתסכול.
" אז מה אני בשבילך? סתם מישהו להעביר איתו את הזמן ?" עקץ אותה רומיאו והתבונן בה בגיחוך.
" לא , אתה פשוט לא מבין . שאין לי אמונה באהבה. אף פעם לא היה מישהו ולעולם לא אתאהב במישהו כמוך." אמרה לילה ופתאום שמעה צפירה של מכונית שחיכתה בחוץ.
" מחכים לי. אני צריכה ללכת." קראה לילה וניגשה מהר להיכנס אל המכונית.
" היי , איך היה לך היום?" שאל אלסנדרו בנימה צינית . " היי , שאלתי שאלה פשוטה." אמר אלסנדרו וחייך אל לילה.
" אפשר שנסע מפה? נדבר בבית על מה שהיה." קראה לילה באנחה והיא לא דיברה יותר במשך כל הנסיעה.
לילה לא הפסיקה לחשוב על כמה שרומיאו היה מדהים והיא הייתה רוצה להגיד לו שהלוואי שהם יהיו מתראים יותר.
" תגידי את האמת , יש בחור שמוצא חן בעינייך? אני יכול לראות רק מאיך שאת מגיבה , כמה שאת מאוהבת בקטע חזק." אמר אלסנדרו בגיחוך וצחק לעצמו.
" באמת? אז יש לך טעות, כי אני לא עד כדי כך מתאהבת כל כך בקלות שכזאת.
וחוץ מזה , אנחנו לא מדברים עליי , אלא עלייך." אמרה לילה בחיוך שובב וקרצה אליו.
" פגשתי בחדר ההלבשה את אלגרה , החברה של דמיאן. אלוהים היא כזאת יפהפייה ומתוקה. שאני לא מבין למה היא עדיין עם דמיאן.
לפעמים אני שואל את עצמי איך היא מסתדרת עם זה שהיא יוצאת עם כדורגלן , חשבתי לעצמי שאם אני אהיה קפטן הקבוצה, אז אני אוכל להיות עם אלגרה." אמר אלסנדרו בחיוך מאוהב שהיה מרוח על שפתיו.
" או, אחי , נתפסת על מישהי תפוסה. במיוחד שמדובר בחבר הכי טוב שלך. מה תעשה עכשיו?" קראה לילה בחיוך מבין.
" אני לא יודע." אמר אלסנדרו בבלבול .
*
אלגרה לא האמינה לכך שהיא רבה עם דמיאן.
היא רצתה בסך הכול להפתיע אותו ולחגוג איתו את ניצחון הקבוצה אבל בסוף יצא הכול רע .
היא שמעה דפיקות בדלת והיא קמה ממקומה כדי לראות מי ממתין מעבר לדלת.
דמיאן נכנס לתוך הדירה , אלגרה הרימה אליו זוג עיניים דומעות.
" אהובתי , אנחנו צריכים לדבר!" אמר דמיאן והתיישב על הספה.
" אין לך מה להסביר , הכול נגמר מבחינתי. הבנתי כבר שאתה לא אוהב הפתעות. " קראה אלגרה בציניות פגועה.
" אבל אנחנו צריכים לדבר , תראי לא היה לי כל כוונה להעליב , בסך הכול אמרתי שיצא תיקו לשתי הקבוצות גם יחד. אל תיקחי את זה אישי אלייך." אמר דמיאן ברוך.
" זה לא היה נראה ככה. הרגשתי כאילו באתי והפרעתי לך במשהו.. סליחה באמת, אם אני מטרד בשבילך." עקצה אותו אלגרה.
" את יודעת שזה ממש לא ככה , אלגרה. אז תעשי טובה מאוד גדולה אם תסלחי לי , אני כבר לא יודע איך לומר לך את זה.. סליחה מכל הלב." קרא דמיאן בכנות.
" בסדר , אבל ממש נעלבתי. חשבתי שהכדורגל יותר חשוב ממני ושאתה רוצה להשקיע בזה זמן יותר מהחברה שלך , שזאת אני." אמרה אלגרה בעלבון.
" אהובתי , פעם אחרונה שאני אומר. לא התכוונתי לפגוע בך. אני מצטער אם איכזבתי אותך. אבל זה המצב וצריכים לקבל אותו." אמר דמיאן והתקרב לאלגרה כדי לתת לה נשיקה.
" לא , אני לא יכולה לסלוח לך על דבר כזה. לא כל כך מהר כמו שאתה חושב." אמרה אלגרה ונתנה לו נשיקה על הלחי.
תגובות (0)