אהבה מנצחת- פרק 36

אביתר: יאלה הלכתי ביי גבר. אמרתי
נקודת מבט לי:
רבתי שוב עם אביתר מה הקטע שלו לא לספר לי מה קרה זה מעצבן אותי, אוף נמאס לי מההורמונים האלה אני כל הזמן נפגעת ממנו אני כבר לא יודעת מה לעשות וזה לא היה משהו פוגע לא יודעת למה הרגשתי צורך ללכת לאריאל לקחתי את איתן והלכתי חצי שעה אחרי שהגעתי קיבלתי הודעה בקבוצה שיש לנו בוואצפ שקוראים לה: משפחה מאוחדת: עוד שעה על האש בבית לא לאחר ואז קיבלת הודעה מאביתר להתארגן הוא בא לקחת אותי אחרי עשרים דקות הוא שלח לי עוד הודעה: רדי. נפרדתי מאריאל לקחתי את איתן ואת התיק והעגלה ויצאתי אביתר הכניס את איתן לכיסא ואני סגרתי את העגלה והכנסתי אותה לבגאז' ונסענו הביתה כל הנסיעה שתקנו אחרי חמש דקות הגענו הוצאנו את הכל מהאוטו ולחשתי לו: אני מצטערת. והוא נישק אותי
*אחרי שבוע*
נקודת מבט לי:
מצאנו מטפלת לאיתן ולנתנאל והתחלנו ללכת שוב לבית ספר והמנהלת לקחה אותי לשיחה עם אביתר
*פלאשבק לשיחה*
המנהלת אורית: שלום אביתר ולי שבו בבקשה, אז כמו שבטח הבנתם לכיתה י'א אתם לא חייבים לעלות ומכיוון שאת עם תינוק בבית כפי שהבנתי את גם לא יכולה להתגייס לצבא אבל אביתר אתה חייב להתגייס ואני הצלחתי לקצר לך את השירות בצבא שבמקום שלוש שנים אתה תעשה שנה ואין לך איך לצאת מזה, השיחה הסתיימה תקראו בבקשה למור מכיתה י'א4 ולקאי מכיתה י'ב2 תודה.
יצאנו מהמנהלת אביתר לא היה מסוגל להסתכל עליי הדמעות עמדו לי בעניים הוא הלך לקרוא לקאי ולמור ואני מצאתי קופסת סיגריות והלכתי למחששה אחרי שתי דקות הגעתי והדלקתי סיגריה תוך כדי שאני בוכה אחרי חצי דקה הרגשתי יד נוגעת לי בכתף הסתובבתי וזה היה עומר הוא לקח לי את הסיגריה מהיד וכיבה אותה ואני התחלתי להתעצבן אליו
לי: למה זה היה טוב? צעקתי אליו
עומר: תורידי טונים, אני שומר על הבריאות שלך יש לך ילד בבית שלא צריך להיות יתום או עם אמא חולה. הוא צעק וכולם הסתכלו עלינו אז הוא צעק: מה אתם מסתכלים?! וכולם הסתובבו חזרה ואני התחלתי לבכות יותר חזק
עומר: מה קרה קטנטונת?
לי: אביתר צריך להתגייס לשנה…
עומר: ואת יכולה לא להמשיך בצפר נכון?
לי: כן אבל זה לא משנה, אני לא ישרוד בלעדיו… אני מפחדת לאבד אותו. אמרתי ממשיכה לבכות
עומר: אפשר לדבר איתו שילך לתפקיד שהוא לא צריך להישאר לישון בבסיס את רוצה שאני ידבר איתו?
לי: הנהנתי לו לחיוב
עומר: אני רוצה שתבטיחי לי שאת לא מתקרבת לזבל הזה יותר בחיים שלך. הוא אמר והוא בעצמו מעשן
לי: אז למה אתה נוגע בזבל הזה ולי אסור?
עומר: אני עשיתי טעות שהתחלתי
לי: אתה תמיד יכול להפסיק
עומר: לא אני לא, אני לא שולט בזה… אמר מוריד את הראש
נקודת מבט בר:
לי ואני דיברנו קצת בהפסקה היא סיפרה לי על השיחה עם המנהלת והבנתי שגם עומר מתישהו יצטרך להתגייס, בינתיים אף אחד מהמורים לא יודע על ההיריון שלי כדי שייקחו אותנו גם לשיחה חשבתי על זה ונהיה לי קצת עצוב
אחרי יום ארוך ומתיש בבצפר חזרנו הביתה השעה הייתה ארבע וחצי והבנים סיימו רק בחמש כשהגעתי הביתה עליתי להתקלח וכנראה שגם נרדמתי שם מילאתי לי אמבטיה ואחרי ארבעים דקות שמעתי את עומר קורא לי ואז הוא נכנס לאמבטיה והתחיל להעיר אותי
עומר: ברוש קומי חיים, בואי לישון במיטה. הוא אמר וקמתי שמתי פיג'מה ונכנסתי לישון ועומר נכנס אחרי, אחרי חצי שעה קמתי היו לי בחילות וכאבי ראש ניסיתי להישאר במיטה כדי שזה יעבור ואני לא יעיר את עומר אבל לא הצלחתי ישר רצתי להקיא ועומר התעורר ונכנס לשירותים הוא הביא לי כדור לבחילות והתחיל לדבר לבטן: בוטן קטן של אבא למה אתה מכאיב לאמא זה לא טוב לה ואם לא טוב לה לא יהיה טוב לך, הוא סיים להגיד והתחיל לדבר איתי: מאמי מה אכלת היום?
בר: סלט
עומר: ו…
בר: זהו. אמרתי מורידה את הראש לרצפה
עומר: וכמה שתית היום?
בר: שלוש כוסות. לחשתי
עומר: את יודעת שזה לא מספיק יש לך בחילה כי את לא אוכלת. הוא הרים את הקול, הוא הסתכל עליי הרים לי את הראש מהסנטר נתן לי נשיקה ושאל: יפה שלי מה להכין לך?
בר: אבל אני לא רעבה. לחשתי שוב
עומר: את רוצה שיקרה לו משהו? שאל וליטף את הבטן, והעניים שלי התחילו להיות אדומות הוא שם לב והוסיף: חיים שלי אין לך מה לבכות אני רק רוצה שיהיה לך ולתינוק טוב בואי נאכל ביחד
בר: זה לא בגלל זה
עומר: אז בגלל?
בר: עזוב לא משנה זה לא חשוב. לחשתי
עומר: את בוכה בגלל זה ברור שזה משנה גם עם זה הדבר הכי טיפשי שקיים.
בר: זה בגלל ששנה הבאה אתה צריך להתגייס… סיימתי להגיד והדמעות יצאו בלי שליטה והוא ישר חיבק אותי, החליף נושא ואמר: בואי לאכול. והסתכל על הרצפה מאז ועד הבוקר שאחרי לא דיברנו