אהבה מנצחת- פרק 32

מרתון 5\4
נקודת מבט מור:
קמתי בשעה שמונה ונזכרתי שיש לי רופא קאי כמובן נחר אז הלכתי להעיר אותו וכמו תמיד עשר דקות עד שהוא קם כשזה קרה והוא קם התחלנו לריב
קאי: מה יש לך מה את צועקת? הוא שאל באדישות
מור: באמת מעניין למה אני צועקת יש לנו תור לרופא עוד חצי שעה ואתה לא זז ולוקח רבע שעה להגיע לשם ועם לא אכפת לך גם יש לנו בערב קורס הכנה ללידה עם שחכת כי אני בחודש שביעי תחילת שמיני אז תתאפס על עצמך ותתחיל להתארגן! צעקתי מיואשת והדמעות באו עם הצעקות הוא לא הגיב רק חיבק וניגב את הדמעות והלך להתלבש אני כבר הייתי מוכנה הכנתי לו סנדוויץ" ויצאנו אחרי עשר דקות הגענו וישר נכנסנו לרופא הוא קירב את העגלה עם המסך ביקש להרים את החולצה מהבטן שם ג'ל והתחיל באולטרסאונד הוא הראה לנו את הראש ואת הרגלים וגם את המין של התינוק יש לנו בן כלכך התרגשתי
*כעבור חודש*
נקודת מבט כללית
*עומר ובר מאורסים אך לא נשואים בדירה לבד
*מור בתחילת חודש תשיעי היא וקאי נשואים אבל לא עשו חתונה גדולה
*לי באמצע חודש שמיני היא ואביתר מאורסים ומארגנים חתונה
נקודת מבט קאי:
התעוררתי בבוקר מצעקות של מור ישר רצתי לראות מה קרה
קאי: מה קרה?
מור: כואב לי מאוד
קאי: צירים?
מור: לא יודעת
קאי: ירדו לך המים?
מור: כן
קאי: איפה התיק? נוסעים לבית חולים
מור: הוא באמבטיה. היא אמרה ונפלה על הרצפה הושבתי אותה על המיטה הבאתי את התיק וירדנו נכנסנו לאוטו והתחלתי לנסוע אחרי חצי שעה הגענו ישר לקחו אותה לחדר לידה ואני איתה בפנים
נקודת מבט מור:
בבוקר ירדו לי המים והתחילו לי כאבים כנראה צירים זה כזה כואב מרוב כאבים התחלתי לצעוק וקאי קם ישר התחיל עם השאלות של מה קרה ועם ירדו לי המים הבנתי אותו לא קרה לאף אחד מאתנו דבר כזה או דומה לזה אז זה היה מלחיץ לשתינו מרוב כאבים נפלתי על הרצפה והוא ישר הרים אותי למיטה הביא את התיק ויצאנו רק אחרי חצי שעה הגענו ונכנסנו לחדר לידה זה כזה כאב האחות נכנסה והביאה לי חלוק של בית חולים נכנסתי לשירותים כדאי להחליף והיא איתי כאשר היא ראתה שאני לא מצליחה לזוז היא עזרה לי להחליף יצאנו מהשירותים ועליתי על המיטה המיילדת באה והתחילה ליילד אותי קאי בא לידי ליטף לי את הראש והחזיק לי את היד אחרי שעתיים וחצי הוא יצא הוא היה כזה קטן וחמוד קאי הרים אותו ישר לקחתי את הטלפון וצילמתי אותם שתי הנסיכים שלי ביחד בלילה נשארנו לישון בבית חולים זה היה הרגע שלי לבד עם קאי והתינוק פחדתי להחזיק אותו הוא כלכך קטן ואז קאי אמר: יפה שלי אני גאה בך, אולי תחזיקי אותו קצת?
מור: אולי מחר אני לא מסוגלת הוא קטן מידי. אמרתי בפחד
קאי: את תצטרכי להרים אותו מתישהו
מור: אתה מחזיק אותו מלמטה?
קאי: טוב
הוא אמר והביא אותו מהעגלה שהייתה לידינו, הוא שם אותו על החזה שלי ועמד מאחורי דואג שלא יקרה כלום הנחתי את ידי על הגב שלו והוא זז לרגע נבהלתי וקאי הרגיע אותי ואמר: הוא מרגיש אותך תמשיכי הוא אוהב את זה. הוא אמר ובדיוק האחות נכנסה ואמרה: מה שלום האמא הטרייה?
מור: בסדר קצת כואב אבל חוץ מזה מתרגלת לרעיון שאנחנו הורים אמרתי והתינוק התחיל לבכות
האחות: הוא רעב את צריכה להניק אותו. היא סיימה להגיד ומיליון שאלות צצו לי בראש
מור: זה יכאב לי?
האחות: לא, את תהיי בסדר אני בטוחה. היא אמרה והלכה
קאי: תנסי, הכל בסדר. הוא אמר מנסה לעודד אותי
מור: אני מפחדת.
קאי: התינוק שלך רעב… אמר קצת מאוכזב
הורדתי את החולצה מקרבת אותו אליי רק כדי להרגיש אותו ואז קירבתי אותו עוד קצת כדי שיאכל הוא התחיל לאכול ואני? אני התאהבתי בו יותר
*יום החזרה הביתה עם התינוק*
נקודת מבט קאי:
מור ארגנה את התיק ואת התינוק בתוך הסלקל ואני הלכתי לקבל טפסי שחרור והלכנו לרשום אותו בתעודת זהות בדרך התחלנו לדבר:
קאי: מאמי לא חשבנו על שם לתינוק
מור: יש לי כמה אופציות:
איתן
אורי
נתנאל
נדב
יותם
תבחר