אהבה ממבט שני-פרק 1 ♥ [סיפור על 1D]

"טלי,תפרקי את הדברים בחדר החדש שלך !" צעקה לי אימא.
"אימא,למה בכלל עברנו ללונדון?" שאלתי ורקעתי ברגליי.
"טלי דיברנו על זה כבר…עכשיו אני עובדת בחו"ל יש פה להקה שאני צריכה לנהל."
"איך אני יסתדר פה בכלל!?" נאנחתי.
"את בת 17 כבר!!" אימא שלי התרגזה עלי.
"טוב טוב." אמרתי ונשפתי בבוז.

נכנסתי לחדרי והסתכלתי על היקרות הלבנים,צבע חיוור כמו החיים שלי.
אני מתגעגעת לישראל,לכולם ..
פרקתי את הדברים שלי,סידרתי הכול יפה והחלטתי לצאת לנשום אוויר קצת.

הסתובבתי בלונדון,היא ממש גדולה!!!
עברתי ברחוב מסוים והיו שם חמש נערים ומסביבם הרבה בנות צורחות..
התרחקתי משם כמה שיותר כי אני מפחדת מצרחות.
אבל המבט של אחד מהם פשוט תפס אותי,היה לו שיער בהיר כזה החיוך שלו היה ממש יפה.
התעלמתי והסתובבתי לכיוון הבית.

-נקודת מבט נייל-
שוב,אנחנו כאן ומסביבנו מעריצות צורחות,
אני אוהב את המעריצות שלי אבל לפעמים אני חושב לעצמי,
למה הם לא יכולות להיות יותר רגועות קצת טיפה אבל..
קשה לתת יחס לכולן,
אבל אנחנו עושים את האפשרי.
אבל אז ראיתי אותה,היא הייתה שונה מכולן,
היה לה יופי מדהים היה לה שיער זהוב בקצוות הוא היה טיפה מתולתל כזה,
והעיניים שלה,יכולתי לראות אותן עד לפה,
ירוקות בוהקות עם ריסים ארוכים,
היא הייתה נראת עצובה אבל,
לא היה לא שום התלהבות שראתה אותנו,פשוט הסתובבה והלכה.
זה משך אותי עוד יותר,לדעת עוד עליה.

"טלי יש בית ספר קומי!"
"אימא עבר רק יום כבר רשמת אותי!?" צעקתי והתהפכתי לצד השני של המיטה.
"את רשומה כבר משנה שעברה!"
"וואטדהפאק!?"
"תשמרי על הפה שלך גברת צעירה."
"כן,תשמרי על הפה שלך גברת צעירה!" אחי הקטן חיקה את אימא שלי. (הוא בן 15 'קטן')
"גם לך יש בית ספר דור!"

נכנסתי לבית ספר הוא היה ממש גדול,ילדים התרוצצו בכול עבר,
חבורה של פרחות עברו לידי התפללתי שהן לא בכיתה שלי.
"סליחה? איפה זה י"א 5?" שאלתי שנכנסתי למזכירות.
"את בטח..מממ טלי?" שאלה המזכירה.
"כן." אמרתי וגלגלתי עיניים.
"אני שרה."
היא נתנה לי פתק עם המערכת שלי ומספר הלוקר עוד כמה דברים.
הלכתי לאיפה שהיא הסבירה לי,
נכנסתי לכיתה ופתאום היה שקט מלחיץ כזה.
"מממ אני הילדה החדשה." אמרתי וחייכתי.
"אוקי,תשבי ליד אממ בריאן."אמרה והצביעה על ילד שנראה כמו "מלך השכבה"
הוא בחן אותי וקרץ לי. אבוי לי.
הלכתי בהיסוס וישבתי לידו.
ראיתי שכבר כמה בנות סימנו אותי כמתה.

"אז מה?" שאל אותי בריאן.
"אז מה?" חזרתי אחריו.
"לא זורמת אה?"
"לא,לא ממש."
"עוד יותר מושך." אמר וקרץ לי.
"את הקריצה הזאת תדחוף לתחת."
"שובבה" הוא צחק.
"אוי נו סתום."

סוףסוף נגמר היום! כמה אני שונאת בית ספר!
"טלי מותק איך היה?" שאלה אימא שנכנסתי לבית.
"שלום גם לך." אמרתי שאני זורקת את התיק במדרגות.
"איפה דור?"
"אוי דור..שיט!!"
"מה? מה?!" אימא נלחצה.
"אני חושבת ששכחתי אותו." אמרתי והתאפקתי לא לצחוק.
"הוא לא יודע את הדרך הביתה!" אימא עוד יותר נלחצה.
"הוא יסתדר." אמרתי וצחקתי.

השעה הייתה כבר שבע בערב,התחברתי לפייסבוק שלי.
ראיתי שאני עדין בקבוצה של הכיתה הישנה שלי.
נכנסתי לצ'אט הקבוצתי והופתעתי לראות,
שהם מדברים עלי.
'כמה טוב שהיא עזבה'
'ממש כיף בלעדיה'
'חחחחחחחח סוף סוף היא עזבה'
הדמעות יצאו,בכיתי היה לי קשה לראות את זה.

"אימא אני יוצאת להליכה." אמרתי והסתרתי את דמועתי.
"קרה משהו?" שאלה בדאגה.
"לא.."
שמתי קפוצ'ון על הראש והסתרתי עם הפוני את הפנים שלי לא רציתי לראות אף אחד!

התיישבתי על הספסל בפארק ובכיתי.
"למה את בוכה?" שמעתי כול עדין אבל לא הרמתי את עיניי.
"החיים שלי חרא,פשוט לא משו."
"אל תבכי,הכול יסתדר."
"אתה בכלל לא מכיר אותי!" אמרתי והרמתי את עיניי.
"אתה!!"
"את!!" צעקנו באותו הזמן .
"אתה עדיין לא מכיר אותי." מחיתי בידי.
"תמיד יש פעם ראשונה." אמר וחייך.
"מי אמר בכלל שאני רוצה להכיר?"
"אתה סתם עוד נער חתיך,עם חיוך כובש." לא באמת אמרתי לו את זה רק דמיינתי.
"אוקי-איך שאת רוצה."
המשכנו לשבת שם עד שהלכתי.

-נקודת מבט נייל-
ראיתי ילדה בפארק,הפארק שאני הכי אוהב לטייל בו.
היה אפשר לראות שהיא עצובה,ריחמתי עליה..
ניגשתי אליה ושאלתי מה קרה היא לא הייתה נחמדה במיוחד.
.
.
.
"אתה!!"
"את!!" אמרנו באותו הזמן.
זו הייתה היא,זאתי שמשכה את המבט שלי,
אני לא חושב שהיא רעה,היא פשוט הייתה עצובה ועצבנית.
אבל היא הלכה..
ונשארתי שם לבד.