אהבה ממבט ראשון-פרק 7

-חזרה לנק' המבט של עדן-
פתחתי את הדלת ונכנסתי הביתה,עמית אחותי הקטנה ישבה בסלון וצפתה בטלויזיה.
"מה קורה גמדה?" אמרתי לה והלכתי לחמם לעצמי אוכל.
"הכל בסדר,איך היה לך היום?" היא שאלה במתיקות,כמה שאני אוהבת אותה.
"היה סביר,הסוף היה מעניין" אמרתי במסתוריות ונזכרתי במה שקרה,חיוך גדול עלה על פניי.
"יופי,יש לי שיעורים,תעזרי לי שאת מסיימת לאכול בסדר?"
"בסדר" חייכתי אליה. איזה מן מורים יש שם בביה"ס שלה,סוף שנה כיתה ב' והם ממשיכים לתת שיעורים. אין להם לב.
סיימתי לאכול ועזרתי לעמית בשיעורים,כשאמא שלי חזרה הרשיתי לעצמי ללכת להתקלח,אחרי יום כזה אני חייבת להתרענן טיפה. לא הפסקתי לחשוב על מה שקרה היום עם שון,זאת אומרת, זה לא היה משמעותי במיוחד,הוא בסך הכל החזיר לי את האוזניות שלי,אם הוא היה רוצה להתחיל איתי הוא בטח היה מבקש את הטלפון שלי,פייסבוק,אינסטגרם,משהו. אז כניראה שהוא בסך הכל היה נחמד והחזיר לי את האוזניות,אבל בעצם הוא גם זכר איפה ישבתי בהפסקת אוכל,אז מה זה אומר? שהוא שם לב אליי או שפשוט יש לו זיכרון מעולה?
כל המחשבות המשיכו להתבלגן לי בראש. יצאתי מהמקלחת,הודעה מתהל.
-"עוד חצי שעה את אצלי,אני,את,פיצה ואולי עוד כמה יבואו"-
-"בדרך אלייך"- שלחתי לה חזרה והתארגנתי בזריזות.
"אני אצל תהל,ביי" הודעתי ומבלי לחכות לתשובה יצאתי מהבית.
"שלום!" נכנסתי לביתה של תהל,שחר ודניאל כבר חיכו לי אצלה בחדר.
"איפה תהל?" שאלתי אותם.
"אה היא הלכה להביא קולה מהשכנים המעופפת הזאת" דניאל אמר וצחק.
"נו אז מה קורה עם הילד הזה שהתחיל איתך? קודם כל הוא צריך לעבור אישור שלי" שחר שאל ותהל בדיוק נכנסה.
"תהל!" צעקתי "מה כבר סיפרת להם מלשנית? ורק לידיעתך הוא בסך הכל החזיר לי את האוזניות" אמרתי ולגמתי מהקולה שלי,הם צחקו.
"היא סתם צנועה,הוא התחיל איתה ועוד איך" תהל אמרה והסתכלה עליי. שתקתי והמשכתי לשתות ולמזלי הם העבירו נושא,הכל היה טוב ויפה עד שקיבלתי הודעה מאמא שלי
-"דני,אנחנו יוצאים היום זוכרת?רצתי להזכיר לך אבל פשוט ברחת ולא רציתי להרוס לך,בכל מקרה בואי הביתה,אני צריכה רק שתשגיחי על עמיתי היא כבר ישנה"-
נאנחתי ונפרדתי מתהל ומהבנים.
נכנסתי הביתה,ההורים שלי כבר היו מוכנים ליציאה "טוב בובי שלי,אנחנו נחזור מאוחר שאת הולכת לישון פשוט תנעלי,לקחנו מפתח,ואם קורה משהו…"
"כן כן להתקשר אלייך אני יודעת" המשכתי את המשפט הקבוע שלה.
היא חייכה אליי חיוך רגוע,נפרדתי משניהם ונעלתי את הדלת.
לא הייתי עייפה בכלל,לקחתי משהו לנשנש וישבתי בסלון.
בסביבות 00:00 שמעתי דפיקה בדלת, בשעה כזאת? חשבתי לעצמי,מי זה יכול להיות?
הצצתי מבעד לעינית,היה חשוך מידי לא ראו כלום.
תפסתי את הפסל שהיה על יד הכניסה,ליתר ביטחון,ופתחתי את הדלת לאט לאט…