אהבה ממבט ראשון-פרק 6

לא האמנתי מי עמד מולי.
"אז איך אני יכול לקרוא לך?" הוא חשף חיוך לבן וכובש,ריח הבושם שלו הגיע עד אליי,נשמתי אותו עמוק.
"ע-עדן" גמגמתי,כל הגוף שלי רעד,אני לא מאמינה שזה קורה לי.
"אז עדן,קודם כל אני שון,נעים להכיר" הוא אמר והושיט את ידו לעברי,היססתי מעט,אבל לבסוף הושטתי אליו את ידי בחזרה,הוא לחץ אותה בחום,החום התפשט בכל גופי,לשנייה לא שמתי לב למה שקורה סביבי,כל המצב רוח הרע שהיה לי במשך היום פשוט נעלם כמו קסם.
הוא לקח את ידו חזרה והכניס אותה לכיס שלו.
"אני חושב שזה שייך לך" הוא אמר ושלף מכיסו אוזניות ורודות בדיוק כמו שלי,לקחה לי שנייה להבין שהן אכן שלי.
"מצאתי אותן על הדשא" הוא המשיך "זכרתי שאת ישבת שם בזמן הפסקת האוכל."
הוא זכר שאני ישבתי שם? אז הוא כן שם לב אליי.
"וואי כן,תודה,איזה מזל אתה לא מבין איך הצלת אותי,בלי המוזיקה שלי אני אבודה"
לקחתי אותן מידיו,שוב נגענו זה בזו,שוב אותה תחושה של חמימות נעימה עברה לי בגוף.
"בשמחה" הוא אמר "אני תמיד שמח להציל אנשים." הוא קרץ אליי.
"תמיד שמח להציל?" שאלתי, "אז אני מבינה שאני לא הראשונה שאתה מציל" אמרתי בטון מתגרה.
"תתפלאי" הוא החזיר לי באותו הטון בדיוק. חייכתי,לא יודעת מה יש בו שגורם לי לחייך.
"שכבת ט' ביה"ס בן-גוריון,להיכנס אל האוטובוס מיד!" ,הצעקה של המורה שלי החזירה אותי למציאות.
"טוב אממ.. אני צריכה ללכת" אמרתי,מקווה שלא שומעים את האכזבה בקול שלי, "תודה שוב" חייכתי אליו.
"שמח לעזור" הוא אמר והחזיר לי חיוך.
הסתובבתי והגעתי למקום שבו עזבתי את תהל.
"מה זה היה עכשיו?! היא שאלה נלהבת, "פרטים מיד!" היא דרשה.
התאפקתי לא לצרוח משמחה את כל מה שקרה עד שנכנסנו לאוטובוס,שם סיפרתי לה הכל.

-נקודת מבט שון-
הוא הודתה לי שוב בחיוך הזה שלה שהמיס אותי והסתובבה בחזרה לאוטובוס שלה.
לא הבנתי מה קרה לי, בדרך כלל בחמש דקות כמו אלה אני מצליח להוציא מבנות טלפון,שם משפחה,עיר,אפילו סיפור חיים אם אני במצב רוח טוב,אבל איתה,איתה משהו היה שונה,מהרגע הראשון שהמבטים שלנו הצטלבו באולם,היא שיתקה אותי,כשנגענו אחד בשני כל הגוף שלי רעד,יש בה משהו בילדה הזאת שהצליח לשנות את הגישה שלי,אומנם רק לחמש דקות, אבל במבט אחד,היא הפכה את העולם שלי.