אהבה ממבט ראשון-פרק 5

סיימנו לאכול ונכנסנו שוב לאולם,ראיתי אותו,מיד סובבתי את את הראש,עדיף לי לשכוח מהילד גם ככה לא קרה כלום ועם המזל שלי גם לא יקרה כלום.
בכל הסיפור הזה של האכזבה אני מאשימה רק את עצמי,ציפיתי יותר מידי בעצם משום דבר.
הם עשו לנו שיחת סיכום קצרה ופיזרו אותנו לאוטובוסים.
"יואו ברוך השם הביתה!" צעקתי מול המורים,זה בסדר שישמעו,אולי ככה הם יקבלו איזו ביקורות בונה לשעמום שהיה כאן היום,לפחות לקראת שנה הבאה,זה לא אשמתי שפשוט מדכא פה.
"באמת ברוך השם,לא חשבתי שאני אסבול פה כל כך,אבל באמת שזה מעבר למה שחשבתי שיהיה פה,ולא במובן הטוב." תהל אמרה כשלקחנו את התיקים מקצה האולם.
"דן-דן" היא היססה מעט "את לא מבואסת עדיין בגלל הילד הזה נכון?" היא שאלה אחרי שתיקה
ארוכה מצידי.
"מה,לא מה פתאום כבר שכחתי ממנו לגמרי". שיקרתי לה בפעם השנייה היום.
"אני ממש מקווה שאת מתכוונת לזה כי באמת איין סיבה שתחשבי עליו,יבוא מישהו אחר יותר שווה אני מבטיחה לך"היא אמרה ברכות והניחה את ידה על גבי בחום.
"הכל בסדר אל תדאגי,לא חושבת עליו יותר וגם לא קרה שום דבר מיוחד אז הכל טוב"חייכתי אליה חיוך מאולץ,משהו במבט שלה קלט שמה שאמרתי לא אמין במיוחד,אבל היא ויתרה מראש לפי דעתי,המשכנו ללכת,האוטובוסים היו עוד רחוקים,ואני שונאת ללכת,במיוחד בחום כזה.
פתאום שמעתי מרחוק מישהו צועק לי "ילדה! ילדה חכי שנייה! נו את עם המכנס הורוד,חכי ילדה!"
בשנייה אחת כל העצבים עלו לי,אם יש עוד משהו שאני שונאת חוץ מללכת,זה שקוראים לי ילדה.
הסתובבתי בבת אחת וצעקתי "אל תקרא לי ילד…ה"
לא האמנתי מי עמד מולי.