אהבה ממבט ראשון❤- עונה שנייה פרק 2 חלק 2. תגיבוו!!

חלק שני:
"אוקיי," מלמלתי בלחש והבטתי את מבטי לעבר חן. "לאיפה אנחנו נוסעים?"
הוא רק חייך חיוך קטנטן, שכבר ידעתי את התשובה לשאלה, "הפתעה." אמרנו באותו זמן רק שהוא בקול משועשע ואני בקול מיואש.
"אני שונאת הפתעות," הזעפתי את פניי והוא גיחך.
"אז תפסיקי לשנוא אותן לרגע אחד." הוא אמר בהתחכמות והסיט אץ מבטו אליי לרכע, לפני שפינה אותה חזרה לכביש. גנחתי בייאוש והשענתי את ראשי על כתפו.
"וחזרנו לנעורים." מלמלתי בלחש שחיוך קטנטן עולה על שפתיי. הוא הניח נשיקה קטנטנה על קודקוד ראשי, לפני שעצר את המכונית ברמזור.
"ואף פעם לא הפסקנו להיות אחד מהם." הוא קרץ לי קריצה קטנטנה בזמן שהדבקתי לו נשיקה קצרה בשפתיים. מכונית אחת מאחורינו החלה לצפצף שנמשיך לנסוע.
"לא מתנשקים באמצע נסיעה," הנהג צעק לנו בכעס בזמן שהמשכנו לנסוע.
"שמעת אותו?" חן מלמל בחיוך ואז עיווט את פרצופו, "לא מתנשקים בנסיעה." הוא חיקה את קולו של הנהג בקול מצחיק בזמן שהוא משך אותי לחיקו.
"סך הכל רציתי להתנשק עם חבר שלי ביום האהבה," משכתי בכתפיי בתמימות בזמן שחייכתי חיוך מתחכם, "אסור?"
"מותר," הוא זרם וחייך גם הוא. צחקקתי בזמן שהוא עצר את הרכב ליד הים. צלילי הגלים הנעימים נשמעו באוזניי בזמן שמשב רוח נעים צמרר את גופי.
"אני אסביר לך את התוכנית?" הוא שאל ולא ממש חיכה לתשובה; "פשוט מאוד… זורמים." קימטתי את אפי, מה שאני תמיד עושה כשאני מבולבלת והבטתי בו בשאלה.
"היום זה היום שלנו. אנחנו לא חושבים על זמן, לא על השעה, לא ממהרים לשום מקום, עושים את מה שמתחשק לנו, ופשוט נהנים בלי גבולות." הוא לחש לאוזניי בקול צרוד, שגרם לתחושה חשמלית ונעימה לעבור בגופי. הנהנתי בראשי, בזמן שתפסתי בידו ומשכתי אותו לעבר המים.
"אנחנו נתרטב." הוא טען בצחקוק בזמן שהוא לא הזפיק להוריד את המכנס שלו.
"זה כל הקטע, לא?" שאלתי בחיוך, "אנחנו לא חושבים על מה שקורה, רק נהנים." הוא גיחך ואחז בפניי בזוג ידייו הגדולות והחמימות, ושפתיו רפרפו על שפתיי, אך הוא לא נישק אותי ורק חייך שראה שאני נואשת לזה.
"תשתוק ותנשק אותי כבר." צחקקתי בזמן שהוא רק ציית לי והדביק את שפתיו לשפתיי לנשיקה סוחפת
*
"היה ממש כיף," לחשתי בזמן שהוא עצר את האותו ליד הבית שלנו.
"גם לי. נהניתי נורא." הוא הסכים איתי עם הנהון קצר וחיוך שרק גדל וגדל.
"בואי נכנס," הוא חייך חיוך משועשע שגרם לי לחשוד.
"אוקיי," מלמלתי בחיוך חשדן אך שמח. הרגשתי ממש כמו נערה, בת שש-עשרה, שרק התאהבה בנער שיותר גדול מימנה בשלושה שנים. שכל פעם שהוא מחייך אלייך, את קופאת והבטן שלך מתמלאת בפרפרים, והגוף שלך מצטמרר רק שהוא מביט בך, שאת שוקעת רק בלהביט בעיניים שלו, למרות שהן נראות כמו כל עין של בן-נוער, אבל יש בהן משהו מיוחד שרק את יכולה לראות, שכאשר שפתיו נצמדות לשפתיך זה נראה כמו הנשיקה הראשונה. אני מתאהבת בו כל פעם מחדש.
"תשימי את זה," הוא ביקש ונופף לכיווני עם מטפחת.
"אתה מתכוון לחטוף אותי?" שאלתי בבהלה מזוייפת בזמן שהוא צחקק.
"ברור," הוא קרץ לעברי בזמן שפניי האדימו וכיסה את עיניי עם המטפחת. הוא תפס בידי, והחל להוביל אותי למקום כלשהו.
"אוקיי, את יכולה להוריד את המטפחת." הוא לחש באוזניי בקול שגרם לי להצטמרר כל פעם מחדש- וכמון שעשה את זה בכוונה. הורדתי את המטפחת בעדינות מעיניי, מתקשה להאמן למה שראיתי. בבירור זה היה החדר שלי ושל חן, אבל היו בו שינויים. על הקיר היו כל מיניי לבבות מנייר, שעשו גם לב ענק מעצמן ובתוכו היו כל מיני לבבות בגדלים שונים שהיו כתובים עליהן דברים. על הצד השני של הקיר, היו תמונות שלנו יחד שעשו גם הן לב ענק. הרצפה הייתה מלאה בנרות, שחרטה את האות הראשונה שלי והאות הראשונה בשמו, ובקנקן שהיה מונח על השידה ליד המיטה היה מונח קנקן עם כל מיני פתקים וממתקים שמלאו אותו. 'כשאת מרגישה רע, תוציאי פתק שישפר לך את המצב-רוחD:' היה כתוב על הצנצנת. חייכתי כאשר דמעות יורדות על לחיי.
"היי, אל תבכי." הוא לחש לי ומחא את הדמעות.
"אני בוכה מאושר, אידיוט." צחקקתי, "אני באמת שמחה שיש לי אותך." מלמלתי בלחש. הוא חייך והניח נשיקות קטנטנות על צווארי.
"גם לי יש מתנה קטנה," חייכתי והוצאתי מהתיק שלי קופסה קטנטנה. הוא פתח אותה והוציא את השרשרת עם התליון עם הלב החצוי.
"האות הראשונה שלי חרוטה בחצי," חייכתי חיוך קטנטן, בזמן שהוצאתי את השרשרת של הצד השני עם האות הראשונה של השם שלו שחרוטה שהייתה שייכת לי.
"אני אוהב אותך," הוא מלמל, "ואת רק שלי. ולא של אף אחד אחר. אף אחד לא יצליח להפריד בנינו."
"גם אני אוהבת אותך," מלמלתי בחיוך והנחתי את ראשי על כתפו, ושקעתי בתוך הצלילים המרגיעים של הכינורות ששמתי לב שנשמעו ברקע.