אהבה ממבט מחשב – פרק 1

"My life for Aiur! My life for Aiur! My life for Aiur!" זה היה השעון המעורר המעוצב בסגנון המשחק Starcraft. השעון צלצל כבר דקה שלמה.
"ניק" צעקה אמו של ניק מרחוק. "צריך לקום לבית הספר".
בתוך המיטה מתחת לשמיכה התכרבל ניק.
השעון עדיין צלצל. ניק הניף יד כדי לכבות אותו. היה שקט. ניק קם מהמיטה באיטיות, עיניו חצי רדומות. ניק פתח את פיו ואמר. "Just another day on the job…" והניח את ראשון שוב על הכרית.
אמו של ניק נכנסה לחדרו. "אויש, חשוך פה! אני אפתח את הווילון" היא פתחה את הווילון בחדרו של ניק. חדרו הואר במלואו. האור אפשר לראות את ניק בבירור, שיערו היה חום ומסורבל מעט, עיניים חומות, ומעט נמשים על פניו.
זה היה חדר קטן. היה בו טלוויזיה 32 אינץ', פוסטרים של משחקים על הקירות, מדפים ועליהם מדריכים של משחקים, לוח שמלא בציורים ובדודלים, וכמובן, עמדת המחשב שלו. שולחן ר' שעליו רמקולים גדולים, אוזניות גדולת, מקלדת ועכבר אל חוטיים, וגם מסך המחשב.
"ניק, עשה לי טובה, ותקום לבית הספר.." נאנחה אמו.
ניק נאנח גם כן. "אני קם עוד כמה דקות… אני גם ככה מתחיל מאוחר היום…" הוא דבר במלמול מתחת לשמיכה.
"בסדר מתוקי, אבל בבקשה אל תאחר לי…" אמר אמו והדליקה את הטלוויזיה.
אחרי כמה דקות ניק קם, שפשף את עיניו, והדבר הראשון שעשה… הלך לשבת על כיסא המחשב.
הוא הזיז את העכבר מעט, ונדלק המסך. על המסך הייתה תמונה של אליזבת' מהמשחק האהוב עליו Bioshock. ניק נכנס לאת הפייסבוק.
הוא חייך. "אוי תראו… אין התראות. כבר חודש שלם. תודה רבה לכם, תודה רבה…" הוא השתחווה לפני המחשב.
"אוקיי, מה יש לנו היום" ניק ניכנס לאחד המשחקים שלו. הוא התבונן בכמה דברים. "האה, זה מגוחך למה שהקבוצה הדפוקה שלי תלך על המשימה הזאת…? אני אמרתי להם שאין להם סיכוי. טוב, בעיה שלכם, חבר'ס" הוא צחקק וסגר את המשחק.
אחר כך, הוא ניכנס למשחק אחר. "וואלה, יצא עדכון?" הוא הופתע. "חייב לראות מה זה!" ניק הסתכל על העדכון, והתבאס. "מה…? שש שעות לעדכון הזה? אוי, נו באמת!" התעצבן ניק. "נו טוב… יום גרוע בבית הספר יעביר את הזמן…"
ניק קם מהכיסא, לבש את חולצת בית הספר, ולקח עליו את התיק.

ניק נכנס לשער בית הספר. כרגיל, נערים והחבר'ה שלהם ישבו מסביב למגרש בכניסה. יש רעש של צעקות, צחוקים, ומן הסתם… קללות.
"מ'טורפים…" מלמל לעצמו ניק ונכנס לבניין בית הספר.
בבניין בית הספר היה אפילו לחוץ יותר. לא היה ניתן לזוז כמעט. או אפילו לשמוע את עצמך בגלל כול הרעש.
"לעזאזל איפה אני אמור להיות עכשיו?" מלמל ניק לעצמו.
"כן, נק-ניק, איפה אתה אמור להיות?" אמר אחד הנערים שניק לא חיבב במיוחד. קראו לנער הזה ג'ון. הוא היה דיי גבוהה ושרירי, שיערו היה קצוץ. הוא לא היחידי שניק לא אהב במיוחד…
ניק המשיך בדרכו ולא התייחס על ג'ון.
ג'ון הסתכל על ניק בחיוך מזלזל מרחוק. "ילד מסריח…" הוא צחקק לעצמו.

"איפה לעזאזל זה חדר 804?" התעצבן ניק. "הא, הינה" הוא מצא את החדר, אך על הדרך עמד באקו. נער ענק. ניק פחד ממנו פחד מוות. ניק בחיים לא ישכח את הרגע שהוא ישב במקרא מאחורי באקו, ואז באקו איים עליו שאם הוא לא יעוף משם, הוא ייתן לו מכות רצח עד שימות.
ניק, חשב לשנייה… עלה בראשו רעיון. הוא הוציא מהתיק שלו את הסווטשרט הלבן שלו ולבש אותו.
הוא שם על ראשון את הקפוצ'ון. "לא יכולים לעשות לי כלום" הוא אמר לעצמו. "למה?" הוא חייך. "כי זה אני! אציו!" הוא אמר לעצמו. ורץ מאחורי באקו מבלי שישים לב, וישר נכנס לחדר 804.

זה היה שיעור מתמטיקה. שיעור אסון וכאוס. כיתה של 40 תלמידים שלא מאפשרים למורה ללמד כלום. למה? יש רעש וצעקות, זורקים דברים ממקום למקום, טורקים שולחנות על הרצפה, מכללים אחד את השני במילים שלאף אדם לא כדאי לשמוע בחיים. בקיצור, כאוס מוחלט.
"אין מה לעשות" אמר ניק לעצמו. "צריך להשתמש בנשק הסודי!" הוא שלף מהתיק שלו דפים, עיפרון ומחק.
ציור. הדבר היחידי השני שיכול לנתק את ניק מהעולם. הפעם הוא צייר כמה דמויות מהמשחק Starcraft. זה הצליח להעביר לו את השעתיים של שיעור מתמטיקה. ז"א שיעור כאוס…!

הגיע זמן ההפסקה.
ניק הלך לחדר המחשבים. ופתח את האינטרנט על עמוד הוויקי של אחד המשחקים שלו. הוא נשאר על עמוד הוויקי הזה כול ההפסקה קורא על דברים חדשים ומעניינים שהוא בעצמו לא ידע אז. מפתיע…!
ובינתיים שומעים את הרעש המעצבן של התלמידים מחוץ לחדר המחשבים. למרות שהדלת סגורה…
אך עדיין, ניק עמד על שלו, וקרא כול מילה ומילה שהייתה בוויקי בריכוז מוחלט.

חלפה ההפסקה.
והגיע זמן לשיעור הספורט. או אולי, שיעור המוות. במגרש העליון, החשוף כולו לשמש השורפת.
"היום אתם רצים אלפיים מטר!" אמר המורה לספורט.
"כן, לא ניראה לי…" מלמל לעצמו ניק.
המורה שרק במשרוקית, כול התלמידים התחילו לרוץ במהירות מטורפת. אבל ניק עמד על שלו, ורץ בקצב שלו. "תמשיכו לרוץ טמבלים…!" אמר ניק לעצמו וצחקק.
כולם סיימו לרוץ אץ כול האלפיים, אבל ניק רץ אולי חמש מאות מטר.
"ניק, מה הבעיה שלך…?" ניגש המורה בייאוש לניק.
"מה, אתה לא רואה שאני מנוון לגמרי…?" התנשף ניק.
"מה אתה עושה בבית?" שאל המורה.
"אני רץ" אמר ניק.
"מה פתאום?" שאל המורה בבוז.
"אני רץ על הדמות שלי במשחק" צחקק ניק. "תראה את השרירים האלה באצבעות שלי!" ניק הניף את האצבעות קדימה וכיווץ אותם. הוא צחקק.
המורה חייך. "תקשיב, ניק, אני יודע שאתה לא בשיא הכושר… אבל אל תשכח שיש לך בגרות בספורט השנה… אתה יכול לעשות את כול המקצועות בצורה טובה, אבל אם אתה נכשל בספורט, אתה פשוט אכלת אותה" אמר המורה בייאוש לניק.
ניק מחק את החיוך מפניו. "אני מבין…" הוא אמר בשקט, והלך לקחת את התיק שלו.

שיעור תקשורת. השיעור היחידי בו יש חבר'ה נורמאליים! וכמובן, יש הרבה בנות…! את ניק זה לא הטריד. כי מה שווה המאמץ? הוא במעמד ה"חננות". זה נשמע מגוחך לניק. אבל ככה זה מתנהל היום בחברה…
אף אחד או אחת לא רוצה להניף מבט לכיוונו של ניק, או לדבר איתו, או להקשיב לו. אולי אפילו לא חושבים עליו… אלה עם כן, לכמה חבר'ה נעשה משעמם והם הופכים את ניק לקורבן של צחוק ולעג. ככה זה אצל החננות… מבאס. אבל את ניק זה לא הטריד…! זה כבר ככה מכיתה ז', הוא כבר בכיתה י"א וזה עדיין ככה. ניק ידע להתמודד עם זה. זו כבר לא בעיה…!

יום הלימודים הסתיים.
ניק יצא במהירות משער בית הספר, שם עליו את אוזניות הmp3 שלו, הפעיל את המוזיקה המשונה שלו, וטס לו לביתו.
וזה היה עוד יום לימודים בבית הספר.
עבר חצי חלק וחצי חלוד. אבל העיקר, שהוא עבר.

ניק הגיע לביתו הניח את התיק על הרצפה בחדרו, וישר ישב על כיסא המחשב.
הוא הדליק את המשחק האהוב עליו,Spiral Knights. והתחיל לשחק. בלי להכין שיעורים או לאכול ארוחת צהריים…! הוא נכנס למשתמש שלו במשחק, ונאנח. "תודה לאל שאני כבר פה…!" הוא צחקק. "ועכשיו, זה התור שלי!" הוא הניח את ידיו על המקלדת והעכבר.