אהבה ממבט אחרון 2- פרק 9

עצמתי את עיניי והתקרבתי לחזה שלו. הרגשתי את הדופק שלו ונשמתי נשימות קצרות ומדי פעם החטפתי מבט באדוארד. הוא ליטף את ראשי כאילו שאני הדבר הכי חשוב לו בעולם, חייכתי אליו, שהכל יהיה בסדר. "ג'וליאנה…" מילמל "אולי לעולם לא תסלחי לי.. זאת אומרת לכפיל שלי, אבל.." הוא השתתק הביט סביבו ואז נאנח "אני אפילו אראה לך את המראה אם את לא מאמינה לי!" הוא הביט אליי במבט מתחנן, שאסלח לו, ושנעזוב את זה, לעד.
"אדוארד… אני עוד לא יודעת איך להאמין" אמרתי ואז אדוארד חייך ואז קירב את ידי שהחזיק לשפתיו אבל אני התרחקתי מיד והוא נאנח, תקע בי מבט ומיהר להחטיף לי משפט "ניפגש ביום שישי, בערב, מתחת לבית שלך" והוא נעלם. המקום נשאר ריק, כאילו אדוארד לא היה שם. גיששתי את האוויר, הרגשתי שהוא עדיין פה, אבל אז הבחנתי שהשעה מתקרבת לאחד עשרה והלכתי הבייתה.
———–
"היי ג'ול!| שמעתי את קולה של אמי וניגשתי לסלון, שממנו נשמע הקול "היי אמא" אמרתי כשראיתי את אמא צופה בטלנובלה שהיא אוהבת. אמא לא ענתה לי, כי הזוג המאוהב הזה מהטלנובלה, מתנשק עכשיו "טוב אני למעלה אם את מחפשת אותי" הפנתי את מבטי ורצתי כמה שיותר מהר למעלה, קשה לי עוד לראות אושר כזה, אני מרגישה נורא.
אבא שלי היה בחדר העבודה ושמעתי את הקליקים של המקלדת והבנתי שהוא באמצע עבודה שנותנים לו לפעמים בשבת "היי אבא" אמרתי כשהצצתי לחדרו במהירות בדרך לחדרי "היי חומד! לכי להתקלח יש מים חמים!". "אוקיי אבא!" קראתי לו בחזרה ואז נכנסתי לחדר שלי, המבולגן ביותר. נאנחתי, שוב לנקות, ושוב לסדר…
———-
"אוי אלוהים אדירים! ספרי הכל!" ככה נוי פגשה אותי למחרת. אבל אני הייתי עייפה אז רק ניערתי את ראשי והיא הבינה שזה לא "מ-יד!" נאנחתי "אוקיי.. אוקיי! רק אל תתרגזי כל כך" ואז תפסתי את התיק והתחלתי בריצה מטורפת מנוי לבית הספר, אבל אז, שכחתי שהדרך ארוכה, והגעתי למקום נטוש כזה. אף ציוץ לא נשמע, והתחלתי לפחד "אהה.. נוי? את.. את.. פה??" ואז שמעתי ציחקוק ונפלתי אחורה.
"מה את עושה פה?" פתאום הבחנתי באליס ונתקפתי בפחד "ת.ת.ת..עזבי אותי!" גימגמתי ואליס התעלמה ורק צחקה "לעזוב אותך? ועוד איך! אדוארד כבר הבריח אותך פעם אחת אך הפעם, הוא לא יצליח, ומבטה השטני ריחף לעברי, והרגשתי איך התחלתי לרעוד, מפחד.
——
"מה זאת אומרת את לא יודעת איפו ג'וליאנה שלי?!" קראה אמה של ג'וליאנה ונוי פרצה בבכי "אני באמת לא יודעת!" ואבא של ג'וליאנה נשם נשימה עמוקה ואמר "אתן!" ואז הצביעו לעבר נוי ואמה של ג'וליאנה "תלכו לחפש סביב בית הספר, אולי היא הגיעה לשם! ואני…" הוא הביט סביבו ואז מיד חזר להמשך תשובתו "אחפש איפו שצריך! יש לכולם טלפונים?" כולם הינהנו והלכו לכיוונים שונים, במהירות ובזריזות.