אהבה ממבט אחרון 2- פרק 31

עמדתי במקומי מביטה בו ונזכרת בכל הרגעים שהוא היה איתי, אבל רק הרגע הראשון שנפגשנו עלה לי לראש.
אני זוכרת כאילו זה היה אתמול, הלכתי לראות את בית הספר היוקרתי אליו אני אולי הולכת השנה ואז ראיתי אותו. מאז פגשתי את נוי והאחים שלו- דרק ובריין, את המשפחה שלו לא פגשתי, פגשתי רק אותו.
הדלת נפתחה מאחוריינו וג'ייס היה בפתח הדלת. הלכתי אליו במהירות ודחפתי אותו לקיר המסדרון וקול התנגשות נשמע ואז הדמעות יצאו וגם המילים "אתה יודע מה עשית מטורף שכמוך?! הרסת לי את החיים! הוא- הוא!" הצבעתי לעבר אדוארד "הוא זה שמצא אותי, זה שהעניק לי חיים, אהבה, תשומת לב, עקב אחריי בכל השנים האלה, מסר אותי למשפחה שטיפלה בי כמו שצריך, קיבלתי כל מה שרציתי אבל אתה.. אתה.." לא יכולתי להסתכל עליו, ריקי, ליילה וקרינה התקרבו אליי וקולות נפנוף הכנפיים שלהן נשמע בשתיקה שלנו.
"זה מה שמגיע לו" מילמל ג'ייס. לא יכולתי להסתכל עליו יותר, ידעתי שאני לא רוצחת אבל מעכשיו אני כן. חטפתי ממנו את הסכין וזרקתי ישר לתוך החזה שלו, אבל הוא מיהר להתחמק והצליח. ג'ייס צחק "למה לך להרוג אותי?" עכשיו בכיתי ולא היה לי אכפת אם הוא רואה "תעשה משהו, אני מתחננת! תציל אותו! שיחיה!" ג'ייס רק תקע מבט באדוארד והמשיך "הוא מת, אין לי מה לעשות עם זה" הוא השתחרר מהאחיזה שלי והתרחק "אם תרצי לשתות משהו תרדי למטה והדלת החומה כהה היא דלת החדר שלי" ואז הוא ירד במדרגות ונעלם.
—-
ישבתי ליד הגופה של אדוארד כל הלילה ובכיתי, ושמעתי גם איך ליילה, ריקי וקרינה בוכות להן גם לתוך הממחטות שלהן שהיו ספוגות דמעות.
"אני לא יכולה עם זה!" קראה ריקי והמשיכה לבכות "אני לא מאמינה.." מילמלתי והרגתי יד מונחת על כתפיי, יד קטנה, זאת הייתה קרינה.
"את צריכה תמיכה. את צריכה לראות את ההורים המאמצים שלך ואת אמך" הנדתי בראשי והמשכתי לבכות "זה לטובתך ג'וליאנה" אמרה ליילה ואני הבטתי באדוארד ואז השפלתי את מבטי "בסדר, אבל אתן מבטיחות להישאר איתו" שלושתן הינהנו וקראו "מבטיחות!".
—–
"תסבירי לי למה זה קרה?" אמרתי לה בעודה מלטפת צבעוני אדום ומחייכת. "למה את מחייכת?!" צעקתי וקולי היה רועד וחנוק מדמעות "למה לך לבכות ולהיות עצובה ילדתי?" היא התקרבה אליי וניגבה את דמעותיי אבל אז הורדתי את ידה בכעס וצעקתי עלייה "את יודעת על מה! אדוארד מת! ואת.. לא עשית עם זה דבר" היא בחנה אותי כבודקת שאני דוברת אמת ואמרתי "הוא שוכב שם מת. ללא נפש, הנפש שלו עלתה כבר לשמיים" ראיתי איך חיוך עולה על פנייה "כאן אני לא צריכה לעזור. אלה את לעצמך, וכל מה שאני יכולה להגיד זה- שהוא עוד לא מת".