אהבה ממבט אחרון 2- פרק 21

"אדוארד" רצתי אחריי אדוארד מיד אחריי שצלצול בית הספר צילצל ואדוארד קם ממקומו במהירות.
הוא הסתובב ונתן לי להתנשף מעט ואז אמרתי עדיין מתנשפת "החלטתי" הוא הביט בי מבולבל ואז פלט קול הבנה והינהן "נו, מה החלטת?" הוא חייך חיוך מתוק ואני התקרבתי אליו, בכל שנייה יותר ויותר ואז אמרתי "תבטיח לי שלא משנה איזו בחירה אעשה, אתה עדיין תהיה איתי תמיד" אדוארד חייך "אני מבטיח" ועכשיו התקרבתי יותר אליו, שפתיי התקרבו לשפתיו, ואז טעם מנטה עדין עטף אותי, ונזכרתי איך אדוארד לא מזמן הכניס לפיו טיק-טק מנטה וחייכתי לי בפנים, עדיין שפתיי היו עם שפתיו ואז הוא התנתק ממני ושאל "נו, אז?" נישקתי אותו בלחי ואמרתי "אני רוצה שתבוא איתי, לשם" אדארד הביט בי דומם לכמה שניות ואז הניד בראשו ואמר "את מוכנה להסתכן?" ואז הנחתי את ראשי על החזה שלו "אני מוכנה לכל דבר" ואז הרגשתי איך ידו מלטפת את ראשי ושמעתי אותו אומר "אז אני איתך בכל החלטה, לא משנה מה" ושוב שפתיי התקרבו לשפתיו.
——
"נו איך היה עם בריין?" שאלתי את נוי ברגע שנכנסתי אלייה לחדר והתיישבתי על המיטה שלה.
"מעולה" היא חייכה חיוך רחב ואני ניערתי אותה ואז קראתי "ספרי הכל!" והיא רק הוציאה לי לשון וחייכה חיוך שובב "לא ולא!" והתחלנו לשחק כמו ילדות קטנות תופסת אבל הפעם תופסת "אם אני תופסת אותך את מספרת לי הכל!" ולבסוף תפסתי אותה והיא נכנעה לספר לי הכל. "בהתחלה הלכנו ברגל לקניון רמת אביב, ושתינו ביחד מילשייק, אוי אלוהים ג'וליאנה! זה היה כזה מדהים! שתינו ממילשייק אחד בעזרת שתיי קשיות, וזה היה כזה רומנטי!" גילגלתי עיניים לעבר גורת החתולים החדשה של נוי "אליזבת" שקפצה על מיטתה של נוי והיא החטיפה לי מבט ונשכבה לה לנמנם. "אמ.. את שומעת?" אני הינהנתי ומיד החזרתי את מבטי אלייה כדי שלא תראה אותי מסתכלת על החתולה שלה. "כן… ומה קרה אחריי זה?" היא קפצה מהתרגשות ואז המשיכה "ואז הוא הציע שנעלה על האוטובוס לנמל תל אביב ו…" היא רצתה להשאיר אותי במתח וחייכה חיוך ערמומי "ו…?" עכשיו היא באמת השאירה אותי במתח.
"הוא נישק אותי!" קראה לבסוף ושתינו צעקנו "אההההה" מרוב תדהמה ואז נוי עשתה לי עיניים (כן איזה מוזר זה) ואמרה "הוא מנשק טוב" ואני רק חייכתי "אין שום ספק שלא. אם אחיו הצעיר מנשק כל כך מושלם" נוי נחרה בבוז "הוא כנראה למד מאחיו המדהים" ונוי עשתה כזה מבט "חלומי" ואני גילגלתי עיניים באנחה "אוי בטח" אמרתי לבסוף והיא רק התיישבה ליד אליזבת החתולה ואמרה "נו? ומה איתך? את הולכת עם אדוארד, את יודעת לאן?".

"כן" עניתי בלחש והיא פקחה את עינייה בהלם "מה?!! אין מצב שאת הולכת!" הפנתי את מבטי בעצב ואז הבטתי בה "נוי אני רוצה את זה יותר מכל, ואת צריכה לתמוך בי" נוי השתתקה ואז פרצה בבכי "אני רוצה שתשארי כמו שאת, את חברה טובה ואני לא רוצה שתקבלי איזה כוחות משונים ו.." היא ניגבה את הדמעות שלה, והביטה בי וראיתי איך עינייה האדומות ופנייה הראו הכל "את באמת חברה טובה ג'וליאנה, וכמוך אין הרבה, והיה לי מזל שפגשתי אותך, באמת, ואני לא מוכנה שתעזבי אותי רק למען הכוחות המטופשים האלה, ורק למען אהבה" עכשיו הצטרפתי אלייה לבכי בחיבוק, כאב לי הלב מרוב שאני באמת אולי הולכת לאבד אותה "אולי את צודקת" מימלתי, היה לי כל כך עצוב שלא יכולתי לתאר מה אני מרגישה בפנים "נוי, גם אם אקבל כוחות וכל זה, לעולם לא אשכח שאת חברתיי הטובה, לעולם נוי, אני ואת לעולם לא ניפרד, נהיה חברות עד סוף ימינו, ואף אהבה לא תפריד ביננו" נוי חייכה חיוך מאושר וחיבקה אותי בבכי והרגשתי איך הדמעות שזלגו לה מעינייה נפלו על החולצה שלי "אני אוהבת אותך ג'וליאנה" מילמלה ואני רק ניסיתי לעצור את הדמעות אבל לא יכולתי, הן המשיכו לרדת מעיניי.