אהבה ממבט אחרון- פרק 8

לא יכולתי לרוץ יותר ולכן, שני רחובות משם, כמעט ליד הבית שלי, התיישבתי שתחנת אוטובוס ונשמתי נשימות עמוקות.
הוא הולך אחריי, את זה אני יודעת, אני צריכה להמיך לרוץ לברוח, לשכוח ממנו, הוא לא קיים, דייי!!!!.
כאב לי הראש פתאום מכל המחשבות האלה, אבל בכל זאת, קמתי והמשכתי לרוץ לכיוון הבית שלי.
"עוד קצת, ג'וליאנה" אמרתי לעצמי כשהייתי כבר ברחוב של הבית שלי וכבר לא היה לי כוח.
הוצאתי את המפתחות מהכיס של הג'קט שלי והחדרתי אותו לתוך המנעול.
נו כבר תיפתח! הזזתי מהר את המפתח ונכנסתי הבייתה וסגרתי אחריי את הדלת, פוו… זהו זה, זה נגמר.
——
שכבתי על המיטה והחזקתי את הקרטון מארוחת הילדים שמגישים במקדונלס, המקום הראשון שאליו הלכנו, בכיתי קצת ושום דבר לא הרגיע אותי, שום דבר.
רבע שעה אחריי זה אני מקבלת אסאמאס מאדוארד:
אני מצטער שלא עניתי לכל ההודעות והטלפונים ותשכחי ממה שקרה היום, אז אנחנו בסדר?
ברור שלא. אם זה היה בסדר, היית דופק לי בדלת של הבית, צועק "הו ג'ולי! אני כל כך מצטער! זה היה טיפשי מצדי לעשות את זה!" אה בטח! רק בחלומות שלי.
——
ההורים שלי באו בערב ומצאו אותי שוחה בברכה, בשקט כזה, בלי למשוך תשומת לב "הכל בסדר ג'וליאנה?" אמא שלי ניגשה למקום שבו עמדתי בברכה.
"כן, הכל בסדר אמא, אני עוד מעט אצא, אז אל תדאגי לי" אמרתי לה והיא הינהנה בראשה והלכה משם.
פתאום מאחוריי הגדר של הבית שלנו משהו זז "אהה אמא?!" אני מקווה שהיא שומעת אותי עדיין… אמא!!