אהבה ממבט אחרון- פרק 37

למחרת, היה יום שלישי, וקמתי מוקדם בבוקר והרגליים שלי הובילו אותי למגרש, ושם, ראיתי את אדוארד, לבדו, בוהה על המגרש הריק, פתאום הוא סובב את ראשו לכיווני ושם לב שאני עומדת פה. ואז כמו בפעם הקודם התחלתי לרוץ ואז הרגשתי דחיפה אחורה, זה היה אדוארד.
הוא חייך ואז.. ואז לא יכולתי לשאת את זה יותר. הורדתי את השרשרת שהוא נתן לי וזרקתי אותה על הרצפה בבכי "אם שיקרת לי בשבילה, בוגד אחד, אז את יכול לעוף לי מהחיים" נשמתי נשימות קצרות והבטתי בו בעיניים שונאות, אבל הוא פשוט חייך והתקרב אליי יותר ויותר. כשהוא היה ממש קרוב אליי דחפתי אותו "תשכח אותי, אני לא קיימת" אמרתי לו והסתובבתי והתחלתי ללכת משם, אבל הוא כמו כלבלב, התחיל לרוץ אחריי "חכי" אמר ואז הבטתי בו בכעס. "תקשיבי אני מוכן להסביר לך הכל אני.." הוא התחיל לקחת את כף ידיי אבל אני השתחררתי "הכל ביננו נגמר, אדוארד. אני שמה עכשיו נקודה לזה וזהו זה. כל אחד יישכח מה שהיה ו..".
"לא" הוא אמר "היא לא מה שהיא! את לא מבינה! מי שראית במסעדה היא לא החברה החדשה שלי! אני אוהב אותך ג'וליאנה! זאת בת הדודה שלי, אליס, יש לה גם כוחות ואם היא תזהה אותך שאת יודעת עליי היא עלולה להרוג אותך" עכשיו הבטתי בו בהבנה, אולי. אולי.. זה נכון? "איך אני אוכל להאמין לך?" אדוארד חייך "את יודעת שאני עדיין אוהב אותך" ואז הוא התקרב אליי ונתתי לו לנשק אותי עד שנזכרתי במה שראיתי במסעדה ודחפתי אותו קצת הצידה "אני.. צריכה לחשוב על זה קצת.. אוקיי?" אדוארד חייך "כן, זה בסדר" פתאום חשבתי על תוכנית בריחה, לא, אני אבדוק את אדוארד מכל הצדדים, חכמולוגית שכמותי!