אהבה ממבט אחרון- פרק 35

מאוחר יותר בערב, נסעתי באוטובוס לנמל תל- אביב, למסעדה שבה שני האחים של אדוארד עובדים. אבל כמובן שלפני זה הייתי צריכה כסף כדי להזמין משהו לאכול ולכן ביקשתי מההורים שלי יפה והם אמרו "את מרגישה יותר טוב?" ואני רק הינהנתי, היה לי זוועה.
התקרבתי למסעדה. כשהגעתי אלייה הבטתי בחלון ולא האמנתי למראה עיניי. אדוארד ישב שם, עם עוד נערה בלונדינית, עכשיו רציתי לבכות, באמת לבכות. ובאמת הדמעות עלו לי אבל נעצרו לי בעיניים. עמדתי שם והבטתי על שניהם, מאושרים, מפטפטים ביחד, ואחריי זה אפילו ראיתי אותם מתנשקים. אבל אז אדוארד נראה כאילו הבחין בי וקם והלך לכיווני, עכשיו תורי לברוח לו. רצתי בכל כוחי משם, בעוד אני בוכה בייללות. הגעתי לתחנה ובדיוק הגיע האוטובוס, נכנסתי לתוכו ואז הבטתי בחלון באדוארד שהגיע הרגע לחתחנה, מתנשף. אוי אלוהים מה עשיתי?! הייתי יכולה לבוא אליו ולכעוס עליו ובמקום זה אני בורחת בבכי?! כן.. אני כן.
האוטובוס נסע באיטיות. ישבתי בסוף האוטובוס והבטתי בחלון שהראה את החנויות של תל אביב, עכשיו כל מה שירגיע אותי זה לרדת בתחנה של הרחוב שבו גרה נוי.
——
"הו שלום לך ג'וליאנה! היכנסי! נוי בבית" אמא של נוי פתחה לי בחיוך, שדיי עודד אותי אחריי מה שראיתי.
אמא של נוי הובילה אותי לחדרה של נוי ודפקה לה על הדלת "נוי! יש לך אורחת!" קראה.
"מי זאת?!" קראה נוי בחזרה.
"ג'וליאנה!" ואז הדלת נפתחה במהירות ונוי עמדה שם המומה.
"אני לא מאמינה! כנסי!" אמרה לי נוי ואז הביטה לעבר אמה "תודה אמא" ואמא שלה הינהנה והלכה.
נפלתי על המיטה שלה והתחלתי לבכות "אוי אלוהים מה קרה?!" נוי רצה לשבת לידי.
ניגבתי את הדמעות ונשמתי עמוק.
"שמת לב שאדוארד לא מגיע הרבה זמן כבר?" אמרתי בקול צרוד מהבכי.
"כן…"
"אז היום הלכתי למסעדה שהוא הביא אותי אלייה וראיתי אותו שם עם איזה נערה בלונדינית ו.. ו.." ואז התחלתי שוב לבכות.
"דיי.. דיי" אמרה וליטפה את ראשי כמו אמא שמעודדת את ביתה.
"מה אני אעשה?!" עכשיו הבטתי בנוי ושתינו שתקנו.
"את ברחת משם?" אמרה נוי לבסוף.
"כן. איך את יודעת?"
"ככה את נראת"
"באמת?"
"הוא רץ אחרייך?"
"כן.."
"והוא עוד לא.."
ואז היה צלצול טלפון מאדוארד "אוי אלוהים! נו תעני!" קראה נוי ואני רק הבטתי בטלפון, מהססת אם לענות.