אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת 2 – פרק 7

הגענו הביתה שמחים ומרוצים, התקלחנו ועלינו לישון, לא יודעת מה אבל הרגשתי שפספסתי משהו.

-כעבור שלושה שבועות-

התעוררתי באמצע הלילה, בחילה תקפה אותי בפעם השנייה לשבוע הזה, הזזתי את השמיכה ממני בהירות ורצתי לשירותים, רכנתי מעל האסלה והתחלתי להקיא את הנשמה שלי, יד לפתה את שערי לאחור ואני המשכתי להקיא.
״לולה שלי מה יש? זאת כבר הפעם השלישית השבוע״ דניאל אמר בדאגה וקמתי מהאסלה, מורידה את המים והולכת לכיור בשביל לצחצח שיניים ולשטוף את פניי.
״אני לא יודעת דני, אני לא מרגישה טוב״ אמרתי בתשישות ופתחתי את הברז, מים החלו לזרום ואני חפנתי אותם בידיי, מתיזה אותם על פניי.
מה לעזאזל עובר עליי?

דניאל הגיש לי כוס תה והתיישב לידי על הספה, מחבק אותי מהצד ונושק לראשי בעדינות.
״יותר טוב קטנה שלי?״ שאל והנהנתי באיטיות, לוגמת מעט מהתה ומניחה אותו על השולחן.
״אתה יכול לחזור לישון״ אמרתי בכדי לפטור אותו מהאחריות הזו, יש לו מחר יום עבודה ואני לא רוצה שהוא יהיה עייף בגללי.
״לא״ אמר בתקיפות אך עם רוך בקולו.
״אני לא עייף״ הוסיף ונישק אותי בלחי, התיישבתי בין רגליו ונשענתי לאחור על החזה שלו.
״אדם סנדלר?״ שאלתי ותפסתי בשלט.
״אדם סנדלר״ אישר ולקח את השלט מידי נכנס לסרטים ומזמין סרט של השחקן האהוב עלינו.
הראש שלי הסתחרר אך לא רציתי להגיד לדניאל בשביל לא להלחיצו, במקום זאת נשענתי עוד יותר לאחור על גבו בזמן שהוא מלטף את לחיי בעזרת אגודלו.
״איך את?״ שאל והסתכל עליי.
״אני בסדר״ שיקרתי, הרגשתי זוועה כאב לי החזה ורציתי להקיא, עם כל זאת הייתי רעבה.
״דניאל תכין לי פרוסה עם שוקולד״ ביקשתי בפינוק והוא הביט בי בהפתעה.
״אבל את שונאת שוקולד״ הוא הזכיר לי.
״בא לי שוקולד״ חזרתי בשנית והוא עדיין הביט בי בבלבול.
״אוקיי״ אמר בספקנות והזיז אותי ממנו, קם והולך למטבח.
״אחד פרוסת שוקולד למוזרה״ אמר והגיש לי צלחת עם מה שביקשתי, נישקתי אותו בקטנה והתחלתי לאכול.

״איך את עכשיו?״ דניאל שאל כשסיימתי לאכול.
״הרבה יותר טוב״ אמרתי, מצבי השתפר במקצת וסוף סוף הרגשתי שאני יכולה לעמוד על הרגליים מבלי לרוץ לשירותים.
״נלך לישון?״ שאל וטפח על ירכי בקטנה.
״כן״ אישרתי בשקט וקמנו מהספה, הוא חיבק אותי מאחור והתקדמנו לחדר, נשכבתי על המיטה והתגלגלתי לזרועותיו החמות של דניאל, הוא הצמיד אותי אליו ונישק את ראשי.
~~

קרני השמש סינוורו אותי ונאלצתי לפקוח את עיניי בחוסר רצון.
דניאל לא היה לידי, הוא רגיל להעיר אותי כשהוא קם ושנינו יוצאים יחד, כל אחד לעבודתו.
חיפשתי אותו ברחבי הבית אך לא מצאתי, עיניי המשיכו לרצד ברחבי הבית ועיניי נתקעו על השעון, השעה הייתה שתים עשרה בצהריים.
לקחתי מיד את הטלפון הנייד שלי, מחייגת את מספרו של דניאל.
״היי לולה״ דניאל אמר בקול עסוק ורשרושי דפים נשמעו ברקע.
״למה לא הערת אותי לעבודה?!״ אמרתי בקול צווחני, דורשת לדעת.
״את לא נראית לי אתמול בלילה כמו אחת שיכולה ללכת לעבודה, תשבי קצת בבית לול, כתבתי למנהלת שלך שאת לא תגיעי היום״ אמר בדאגה וחייכתי לעצמי חיוך מטופש.
״מאיפה יש לך את הפלאפון של המנהלת שלי?״ שאלתי בחשד.
״כתבתי מהפלאפון שלך״ הוא נאנח והרגיע את חשדנותי.
״עכשיו אני יכול לחזור לעבודה?״ שאל כאילו זה באמת תלוי בי.
״כן״ אישרתי וניתקתי את הפלאפון.

אני צריכה לקבוע תור לרופא עוד היום, אני מרגישה על הפנים.
״שלום אני רוצה לקבוע תור לרופא״ אמרתי למוקדנית המרפאה.
״עוד היום אם אפשר״ עניתי כששאלה מתי.
״אוקיי תודה״ אמרתי וניתקתי.

״היום, שעה חמש ועשרים, דוקטור הורוביץ״ מלמלתי לעצמי ושרבטתי את המילים על דף ותליתי על הדלת.
״עכשיו מה נעשה?״ שאלתי את עצמי וטפחתי על יריכיי בהגזמה.
העברתי מבט על הבית שלא נשטף שבוע, הוא לא העלה ריח, או שהסתובבו לי ג׳וקים וחולדות אבל הוא לא היה ברמת הניקיון האהובה עליי.
הוצאתי את הדלי, המגב והסחבה מחדר השירות והתחלתי להרים את הבית לשטיפה, הפעלתי מכונה וניקיתי את האבק, כמה כאבי ראש ובחילות תקפו אותי אך לא נתתי להם להשתלט על מסדר הניקיון שלי.

״היי מסביב!״ צעקתי לדניאל שנכנס לטירוף הניקיון שלו, רצתי לכיוון שלו, פורשת את המגבת היבשה.
״תתקדם איתה עד לספה ותחכה שם!״ הוריתי לו וחזרתי לנגב את החדר שלנו.
״את אמורה לשכב במיטה לול, לא להפוך את הבית״ דניאל אמר בבילבול.
״אני לא יכולה לשכב במיטה כשהבית שלי נראה כמו דיר חזירים!״ אמרתי ברוגז והמשכתי לנגב את הרצפה.
״הבית לא עד כדי כך מלוכלך״ הוא הרגיע אותי.
״נראה לך שאני יכולה להשתין אחרי שכל הלילה הקאתי?״ שאלתי בגועל ורוקנתי את הפח בחדר שלנו.
״אממ כן?״ הוא אמר בטיפשות.
״לא!״ עניתי בצעקה קטנה והתחלתי להחזיר את הדברים לקדמותם.

״קבעתי לי תור למרפאה להיום״ הודעתי לו תוך כדי שאני ממשיכה לסדר את הדברים.
״למתי?״ הוא שאל ופרם את קשר העניבה שלו.
״שש ו…״ השתהיתי והתקדמתי לדלת.
״חמש ועשרים״ תיקנתי את עצמי והלכתי להתיישב ליד דניאל.
״לעזאזל זה היה מעייף״ התלוננתי ונאנחתי.
״בטח שזה יהיה מעייף את חולה לול״ הוא הזכיר לי וחיבק אותי אליו.
״מה השעה?״ שאלתי בתשישות והוא הביט בשעון היד שעל ידו.
״ארבע וחצי״ ענה לשאלתי וישר קמתי, פושטת את החולצה מעליי.
״אני צריכה להתחיל להתלבש״ אמרתי בחיפזון התחלתי לחטט בארון.
״את רוצה שאני אבוא איתך?״ הוא שאל והשחלתי מעליי חולצה.
״אתה רוצה לבוא?״ החזרתי אליו את השאלה.
״אין לי בעיה״ הוא קם ופתח את כפתורי חולצתו.
״אז תבוא״ משכתי בכתפיי ולבשתי מכנסיי ג׳ינס כהים.
״עכשיו אני יכול להגיד שלום לחברה החולת ניקיון שלי?״ שאל כשהחולצה שלו עדיין לבושה ברפיון על כתפיו וחזהו ובטנו חשופים.
״בטח שאתה יכול״ אמרתי בחיוך והוא התכופף אליי, תופס בפניי ומנשק אותי.
״שים עלייך חולצה זרוקה ובוא נצא כבר״ עצרתי את הנשיקה וזירזתי אותו.
״עוד דקה״ הוא מלמל ותפס את פניי בשנית, מנשק אותי בעדינות ואני משחקת בשיערו.
״דוני, חולצה״ עצרתי את הנשיקה שוב והסתובבתי לארון בכדי להגיש לו אחת מחולצות הטי שירט שאהב ללבוש.
״תוריד את זאת״ משכתי ממנו את החולצה המכופתרת והגשתי לו את הטי שירט.
״בואי נצא״ אמר והתיז קצת בושם, הוא עטף את כתפי ויצאנו מהבית.

״כן לדוקטור הורוביץ״ אמרתי למזכירה שישבה מעבר לדלפק.
״היא תקבל אותך בעוד כמה דקות״ המזכירה אמרה, חייכתי בנימוס והלכנו להתיישב בכיסאות.
״את מרגישה טוב עכשיו?״ דניאל שאל והעביר את ידו בשיערי.
״אין לי בחילות אבל כואב לי הציצי ברמה מטורפת״ אמרתי והוא צחק.
״זה לא מצחיק חתיכת מגעיל״ רטנתי והוא הרים את סנטרי בכדי לנשק את שפתיי.
״מור ביטון?״ אישה גבוהת קומה עמדה במפתן הדלת שמולנו.
״זאת אני״ אמרתי וקמתי, דניאל קם אחריי ונכנסנו שנינו לחדר שלה.
היא רשמה כמה דברים על דף מתויק וחזרה להביט בי.
״אז מה קרה?״ היא שאלה ושילבה את אצבעותיה זו בזו.
״יש לי בחילות במשך השבועיים האחרונים״ התחלתי לתאר לה.
״הקאתי שלוש פעמים, ויש לי כאבי ראש״ המשכתי לומר והשתהיתי לרגע.
״כן, יש עוד משהו?״ שאלה בזמן שהמשיכה לכתוב.
״כואב לי החזה״ לחשתי כאילו אנחנו עם עוד מאות אנשים שבעצם רק שלושתינו פה.
״הלב?״ היא לא הבינה.
״אממ לא… הציצי״ אמרתי במבוכה ודניאל ציחקק, מלטף את ראשי.
״אתה הבעל?״ שאלה.
״החבר״ תיקן אותה וליטף את כתפי, היא עשתה פרצוף מבין וחזרה לדפים שלה.
״אוקיי, אנחנו נעשה כמה בדיקות״ היא אמרה וקמה מכיסאה.
״קומי בבקשה ושכבי כאן״ ביקשה וקמתי, נשכבתי על המיטה הגבוהה שהייתה בקצה החדר.
היא לחצה לי מעט על הבטן, ועל קימורי החזה.
״אני לא רואה משהו מיוחד״ אמרה והתיישבתי חזרה על המיטה.
היא חיטטה באחת מהמגירות ושלפה כוס, הו לא!
״את לא רצינית״ אמרתי וזינקתי מהמיטה.
״קדימה״ זירזה אותי ולקחתי את הכוס בחוסר חשק.

״קחי״ הגשתי לה את כוס המלאה בפיפי שלי, תמיד נגעלתי לעשות את זה.
״תחזרו לשבת, עוד עשר דקות אקרא לכם״ אמרה ויצאה מהחדר.
״את רואה, אין משהו רציני״ דניאל אמר ברוגע וליטף את פניי.
״מממ״ אישרתי והשענתי את ראשי על החזה שלו.

״מור״ הדוקטור קראה לי בשנית ודניאל קם יחד איתי.
״אני צריכה רק את מור לרגע״ היא אמרה בנימוס מתנצל ודניאל חזר לשבת, הבטתי בו וקמתי.
״קרה משהו?״ שאלתי בחשש והיא התיישבה.
״אל תיבהלי אוקיי?״ אמרה והתחלתי להילחץ.
״מה? מה קרה?״ זירזתי אותה.
״אתם משתמשים באמצעי מניעה?״ היא שאלה ועצרתי את נשימתי.
״הגלולה״ מלמלתי וקברתי את ראשי בין ידיי.
״אני בהיריון?״ שאלתי בשקט כדי שדניאל לא ישמע.
״כן״ אמרה.
הבטתי בה כמה שניות ופרצתי בבכי שקט.