אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת 2 – פרק 2 חלק א׳

נכנסנו למכונית, שקטים מהרגיל, לא רציתי להגיע הביתה ולצחוק או לשבת ולצפות בסרט, רציתי לישון ולעבור כבר את היום המגעיל הזה.
״איך את?״ דניאל שאל והתניע את האוטו.
״קצת מבוהלת אבל בסדר״ אמרתי והסתכלתי מהחלון על בניין בית החולים.
הייתי עם תמר בחודשים הראשונים כשגילו, אבל לאט לאט המצב החמיר, היא התעלפה כמה פעמים, הכימותרפיה גרמה לנשירת שערה ולא יכולתי כבר לראות אותה כך.
״את תרצי לישון?״ הוא שאל ויצא מהחניה.
״כן״ אמרתי בקול שקט, כמעט לוחש, הוא ליטף את גבי באיטיות כאות נחמה וחייכתי אליו.
״אל תתבאסי קטנה, היום היא הייתה ממש שמחה ביחס לשאר הימים ואני מוכן להתערב שזה בזכותך״ הוא המשיך לנחם אותי ומחץ אותי אליו.
״התלתלים שלה…״ אמרתי בקול רועד.
״היא כל כך אהבה את התלתלים שלה״ המשכתי ופרצתי בבכי חזק יותר ממה שבכיתי בבית החולים.
״היא תחלים והתלתלים יחזרו״ הוא ניסה לעודד אותי.
״הם לא יחזרו, יש לה במקום זה מטפחת מטופשת סביב הראש״ המשכתי להפיל עליו את התסכול שלי כשהדמעות שלי נופלות על ירכי.
״דיי לולה שלי, דיי״ הוא אמר ומשך אותי למושבו, מחבק אותי חזק בזמן שאני מתאמצת לנשום.
את האמת זה כבר נהיה הרגל, כשאני עצובה או בוכה בזמן שאנחנו באוטו הוא מחנה את האוטו בצד ואני עוברת למושב שלו, בוכה כמה שצריך ואנחנו ממשיכים בנסיעה.
״אני אגלה לך משהו?״ הוא שאל והנהנתי.
״אני אוהב אותך״ הוא לחש ועיקמתי את פרצופי.
״איך זה קשור?״ שאלתי והרמתי גבה.
״זה לא קשור״ הוא אמר וצחקקתי.
״עכשיו הג׳קט שלי רטוב מהדמעות שלך״ הוא אמר בצחוק וניגב את הג׳קט, צחקתי והמשכתי להשעין את ראשי עליו, סתם מנצלת את הרגע.
״כשנגיע הביתה אין מצב בעולם שאני ארדם״ אמרתי ופלטתי אנחה כבדה.
״מה את רוצה לעשות?״ הוא שאל ומתחתי חיוך ערמומי.
״לשתות?״ אמרתי או שאלתי בקול מתחנן, ידעתי שדניאל לא יאהב את זה.
״לולה״ הוא מחה והסתכל עליי.
״בבקשההה״ התחננתי והסתכלתי עליו בעיני כלבלב.
״איפה?״ הוא נאנח אנחת יאוש, טמטמתי אותו.
״ג׳וני״ אמרתי כאילו זה מובן מאליו.
״כוס אחת בלי הרבה שטויות״ הוא קבע והנהנתי כמו ילדה טובה.
״נקפוץ לבית להחליף בגדים?״ שאלתי והוא הנהנן.

״לא עם הגופיה הזו״ קבע כשנכנסתי לחדר.
״מה למה?״ אמרתי בסוג של הגנה על הגופיה שלי.
״אני לא צריך את העיניים של כולם על הציצי שלך״ הוא אמר ברצינות ותפס בשולי הגופיה, מושך אותה מעלה מגופי, מותיר אותי בחזייה.
״מה יש לך? היא בסדר גמור״ אמרתי וניסיתי לקחת אותה חזרה אך הוא העלה את ידו מעלה כך שלא הייתה לי גישה אליה.
״קדימה לולה אני לא הולך להתווכח איתך״ הוא אמר וטפח לי על הטוסיק בכדי שאלך לחפש חולצה אחרת, רקעתי ברגלי כמו ילדה קטנה וניגשתי לארון בכדי לחפש חולצה אחרת.
״אוו יופי״ הוא צהל ״עכשיו אני יכול להיות רגוע״ הוא אמר כשראה אותי לבושה בחולצה אחרת ותפס בפניי בשתי ידיו, מנשק את אפי, עצמתי את עיניי בחזקה ודחפתי אותו ממני, הוא התקרב שוב ונישק אותי.
״כבר מאוחר״ התחמקתי מנשיקותיו ומשכתי אותו לכיוון היציאה.
~~~

נדחקנו בין האנשים, אוחזים ידיים ומתיישבים על הבר.
״ג׳וני״ דניאל צחק וטפח ליונתן על הכתף.
״תראו מי פה״ ג׳וני צחק גם הוא וטפח על הכתף של דניאל.
״ושלום ליפייפיה״ ג׳וני פנה אליי ונישק אותי בלחי.
״שלום ליפיוף״ אמרתי בחיוך פלרטטני למרות שידעתי שדניאל נועץ בי את מבטו והוא לא בדיוק אוהב שאני מדברת ככה עם גברים אחרים.
״מה תשתו?״ הוא שאל מתוך נימוס.
״כל דבר שמכיל אלכוהול, כולל אלכוהול לחיטוי״ אמרתי בצחוק ודניאל לא נראה משועשע כל כך.
״לא משהו חזק מדי״ הוא תיקן אותי וחיוכי ירד.
״תביא מה שבא לך״ פטרתי את ג׳וני המבולבל, הוא הסתובב ונעלם בין כל האנשים.
״אני בשירותים״ דניאל הכריז וקם בעצבים.
כשנהיה לי משעמם התבוננתי מעט ברחבי המקום, רואה כמה פרצופים מוכרים שמנופפים לי לשלום בהתלהבות ומרימה את ידי לניפנוף קטן, היו שם כמה גברים שנראו טוב ואליהן התלוו נשים יפות עוד יותר, היה שם כנראה גם זוג נשוי שישב ושתה יין על אחת הספות.
המקום של ג׳וני היה מקום מושלם לנקות את הראש ולהירגע, המקום היה מרווח, הלהקה המקומית ניגנה מוזיקה שקטה והמשקאות היו טובים.
״או- מיי- גאד, מור? מור ביטון?״ כל מעצבן נשמע מאחוריי וישר זיהיתי אותו, יופי גם אלה מזכירה אותה וגם אני צריכה לפגוש אותה.
אותה נמוכה, אותה בעלת עיניים כחולות ושיער בלונדיני ואותה ילדה מעצבנת ונוראה שלא סבלתי.
״היייייי״ זייפתי שמחה אך מבפנים הגעלתי פרצוף.
״מה את עושה כאן?״ היא שאלה והתיישבה לידי.
״סתם, יצאתי עם חבר שלי״ המשכתי בזיוף האושר שלי לידה, שתלך כבר בכדי שאני אוכל להתמרמר.
״קחי יפה״ ג׳וני הגיח כשבידו כוס מלאה בנוזל עינברי.
״זה החבר?״ היא שאלה והבטתי בג׳וני, השתהתי לרגע אך לבסוף לקחתי את הכוס מידו.
״חבר של מי?״ הוא חייך וחשף את שיניו.
״כלום״ קטעתי את הכל לפני שהיא תמשוך גם אותו ואז אני אצטרך לראות אותה שוב.
״טוב היה נחמד לראות אותך״ היא אמרה וראו שהיא זייפה את חיוכה, נופפתי לשלום והיא הלכה.
״אל תשאל, לא סובלת אותה״ לחשתי לג׳וני כשהיא התרחקה.
הוא צחק ולגם מהוויסקי.

-נקודת המבט של דניאל-
יצאתי מהשירותים לאחר שסידרתי את שיערי שהחליט לעשות לי בעיות היום והתקדמתי למור וג׳וני שצחקו שם, לא קינאתי, שנאתי שהיא צוחקת ממשהו שלא אני סיפרתי.
״דניאל?!״ שמעתי קול והסתובבתי בחדות, מה לעזאזל?!
״מאיה?״ שאלתי וקימטתי את מצחי.
״מאיה״ היא הסכימה מחייכת.
״מה אתה עושה פה?״ היא שאלה בסקרנות.
״סתם יצאתי כזה את יודעת״ אמרתי במהירות, רומז לה שאני רוצה להתחפף.
״לא השתנית, עדיין אותו חתיך של בית ספר״ היא אמרה בחיוך ממזרי והתקדמה אליי.
״עדיין רווק?״ היא שאל העבירה את ידה על זרועי.
״את האמת אני עם מור ביטון״ אמרתי בגאווה.
״אהה באמת?״ היא שאלה בהתפתעה ״כי דיברתי איתה וממה שהבנתי היא חברה של ההוא שמה״ היא אמרה והצביעה על ג׳וני.
״הוו לא״ אמרתי בגיחוך מזלזל והבטתי לכיוונם, צוחקים ונהנים, מור נראתה די שמחה והתעצבנתי מעט, עשר דקות אני לא לידה והיא כבר הולכת לאחרים.
״לא יודעת״ היא אמרה בתמימות ״הם נראים מאושרים״ היא הוסיפה והתבוננה בהם גם.
״אתה יודע, אם יקרה ותיפרדו זה המספר״ היא אמרה ודחפה לי לכיס הג׳ינס פתק, לא שמתי לב בכלל, הייתי עסוק במור שצחקקה לה שם.
״אין מצב״ מלמלתי וניגשתי אליהם.
״מור!״ קראתי והיא הסתכלה עליי, חיוכה ירד מיד כשראתה את הבעת פניי.

-נקודת המבט של מור-
״מה דניאל?״ שאלתי ברתיעה כשראיתי את הבעתו.
״הולכים הביתה״ הוא אמר ותפס בפרק ידי.
״אבל הרגע הגענו״ אמרתי כלא מבינה.
״הולכים!״ הוא קבע ושיחררתי את ידו משלי.
״תגיד לי מה נסגר איתך? אני לא ילדה קטנה ואתה לא אבא שלי״ אמרתי בעצבים וג׳וני נע באי נוחות.
״יש לי מה לעשות שם בבר, נדבר טוב?״ הוא אמר והלך במהירות כשהבין שהמצב לא טוב.
״את מוכנה להסביר לי למה אני אמור לשמוע ממאיה ההיא שאת אמרת שאת וג׳וני יחד?״ הוא שאל עצבני, מוריד אותי מהכיסא ומושך אותי בעדינות אל היציאה.
״לא אמרתי את זה״ אמרתי כמעט צועקת.
״היא אמרה שכן״ הוא התווכח איתי והבטתי לכיוונה, רואה את חיוכה הרחב.
״כלבה!״ צעקתי בתוך תוכי וכמעט החכתי אליה והרבצתי לה, בחיים שלי לא רבתי מכות.
״עצוב שאתה מאמין לה, תגיד לי אתה אמיתי? שש שנים אתה לא רואה תזונה הזו מילה היא אומרת ואתה מתחרפן״ כעסתי עליו ועל כך שהוא לא האמין בי וראו על פניו שהוא לא ידע כבר מה להגיד.
״לך לעזאזל״ קראתי ויצאתי לבחוץ, הוא לא בא אחריי.