אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת 2 – פרק 2 חלק ב׳

״לעזאזל״ מלמלתי לעצמי והתיישבתי במדרגות שמחוץ לפאב, חצי ממני עדיין רוצה שדניאל ישחק אותה ג׳נטלמן ויבוא אחריי וחלק אחר יודע כבר שאין סיכוי.
״אז מה בחורה כזה עושה במקום כמוך״ קול משועשע נשמע מאחוריי והסתובבתי, ג׳וני.
״הוא משגע אותי״ אמרתי והוא התיישב לידי, מוציא סיגריה מכיסו ומציע לי, ביטלתי את הצעתו בתנועת יד והוא הכניס אותה לפיו מדליק אותה ומשחרר עשן ראשוני.
״מה יש יפה?״ הוא שאל.
״אני יודעת?״ שאלתי חזרה ומשכתי בכתפיי ״הוא החליט שאני ואתה יוצאים״ אמרתי וגיחכתי כשחשבתי עד כמה זה טיפשי.
״גם אם הייתי רוצה לא הייתי יכול, את מתה עליו״ הוא אמר מה שכבר ידעתי.
״ספר לי על זה״ נאנחתי, לקחתי את כוס המשקה מידו ושתיתי את כולה בשלוק.
״את מטורפת?!״ הוא נבהל ״דניאל יתהפך עליי!״ הוא אמר וכיבה מהר את הסיגריה שלו, מדליק אחת אחרת.
״הוא יתמודד״ אמרתי מצחקקת, נותנת לנוזל החריף לחמם את גרוני.

-נקודת המבט של דניאל-
״איזה היא חולת נפש אחי״ אמרתי לברמן ולקחתי את הקולה שהייתה על השולחן, מתאפק שלא לבקש איזו וודקה שתשכיח לי את המחשבה בידיעה שמור לא יכולה לנהוג מאחר ושתתה מעט.
״אז איפה חברה שלך?״ מאיה התיישבה לידי, לא שוב.
״בשירותים״ שיקרתי.
״לא״ היא אמרה, מגלגלת את הל׳ על הלשון באיטיות.
״היא בחוץ״ אמרה בחיוך ״עם ג׳וני״ הוסיפה בערמומיות ובתוכי בערתי.
״שתהנה״ אמרתי בקלילות ולגמתי מהקולה המוגזת.
״קולה?״ היא אמרה וצחקה בלעג, אני שנייה מלבעוט בה.
״בוא תשתה ברמ…״ היא קראה.
״לא צריך״ קטעתי אותה בחדות.
״מה אכפת לך? מה אתה אוהב וויסקי? את האמת יש לי אחלה שתייה להביא לך״ היא המשיכה עם הנודניקיות שלה והמשכתי להתחמם כאילו אני קומקום.
״אמרתי לא צריך״ הרמתי את קולי והיא השתתקה, מסתכלת עליי מבוהלת.
״תודה כלבה, את לא מבינה שנגמרו ימי התיכון? אני עם מור ואני אוהב אותה״ אמרתי וקמתי, זורק לה את הפתק שבו כתבה את מoפר הפלאפון.

״מור״ קראתי כשזיהיתי את שערה הארוך.
״והנה המניאק״ היא צחקקה כמו שיכורה והסתכלתי על ג׳וני שהביט בי ברחמים.
״נתת לה לשתות?״ שאלתי רותח והוא נעמד, מור השטתחה על המדרגות וקיבלתי את תשובתי.
״לא נתתי לה היא חטפה את הכוס מהיד שלי״ הוא התגונן כשהבין שהיד שלי הולכת להכיר את הפרצוף שלו מקרוב.
״יש לך מזל שאתה חבר, לפחות היית ואני לא הולך לפרק אותך״ איימתי וירדתי מדרגה בשביל להרים את מור שהייתה שפוכה.
״אבל היה לי כיף עם ג׳וני״ היא צחקקה כשהרמתי אותה, נשמתי עמוק ועצרתי את עצמי מלצעוק עליה.
״את הורגת אותי״ מלמלתי במקום זה.
״גם אני אוהבת אותך״ היא צחקה, זה היה מפגר כעסתי עליה ובאותו הזמן רציתי לנשק אותה.
הושבתי אותה במושב הקדמי שעל יד הנהג וחגרתי אותה, סוגר את הדלת בעדינות בכדי לא לפגוע בה, עשיתי סיבוב ונכנסתי לאוטו, שם לב שהיא כבר נרדמה, ליטפתי את השיער הנעים שלה והנעתי את האוטו.
רגע אחד התעצבנתי עליה ורגע אחר רציתי לעצור את האוטו באמצע הכביש בכדי להביט בה, שלווה כל כך.

החניתי את האוטו ויצאתי ממנו, פותח את הדלת של מור ומרים אותה, סוגר את הדלת על רגלי ונועל את האוטו.
״תינוקת שלי״ מלמלתי ונישקתי את כתפה, מתקדם לבית ופותח את הדלת.
הנחתי את מור על המיטה והוצאתי לה פיג׳מה מהארון, הורדתי את חולצתה והלבשתי לה את חולצת הפיג׳מה וכך עשיתי גם עם מכנסיה, זרקתי את הבגדים שלי ושלה בכביסה וחזרתי לחדר.
נשכבתי לצידה מכסה את שנינו ומסתכל עליה, יפה כל כך, מעצבנת כל כך, עדינה כל כך, עקשנית כל כך, מה יש בה שאני כל כך אוהב אותה?

-נקודת המבט של מור-
״גאד״ תפסתי בראשי הכואב והתאמצתי בכדי לקום, פוקחת את עיניי ומסתכלת מסביב.
״אימאאא״ קראתי בבהלה כשראיתי את דניאל מסתכל עליי.
״ממה את נבהלת?״ הוא צחק והבטתי בשקיות השחורות שעיטרו את תחתית עיניו.
״מה יש לך? ישנת בכלל?״ שאלתי בבהלה והתישבתי, הרגשתי כאילו הראש שלי עומד להתפוצץ.
״לא״ הוא ענה וחייך, שפשפתי את עיניי וחזרתי להביט בו.
״אז מה עשית?״ שאלתי וצמצמתי את עיניי.
״חשבתי״ הוא ענה בקצרה.
״על מה חשבת?״ המשכתי לתחקר אותו והוא עדיין הביט בי מחייך.
״עלינו״ הוא ענה שוב בקצרה, הרמתי את גבותיי כמתעניינת והסטתי את השמיכה מעליי.
״אני ממש אשמח לשמוע מה חשבת עלינו אחרי שאקח אקמול וכוס נס״ אמרתי וקמתי, הולך בצעדים מרושלים ומתנודדים מצד לצד, אני לא רגילה לשתות, אני לא הולכת לשתות יותר בחיים.

״אז… על מה חשב…״ אמרתי ונכנסתי לחדר, דניאל נרדם, שרוע כולו על המיטה, הודיתי לאלוהים שיום שישי ואני לא צריכה ללכת לעבודה אלא רק לבשל.
דחפתי אותו מעט הצידה ונשכבתי לצידו, מביטה בפניו המשורטטות באופן יפה כל כך, לא יכולתי להתאפק ונתתי לו נשיקה קטנטנה על השפתיים, מאחר והשמיכה הגיעה עד לקו האגן שלו והקעקוע שעל בטנו נחשף בפניי.
״L-o-v-e״ קראתי את תוכן הקעקוע השחור באיטיות והעברתי את אצבעי עליו שוב ושוב.
זכרתי רק במעורפל אירועים מאתמול, זכרתי שראיתי את מאיה, ושהיא אמרה משהו לדניאל, שישבתי עם מישהו בחוץ, לא זוכרת מי ודניאל התעצבן ומשם? אני חושבת שנרדמתי, אבל ידעתי שזה לא נגמר עדיין.

אחרי רבע שעה של ליטופים על בטנו ונשיקות קטנות שהעברתי בין לבין החלטתי שהגיע הזמן לבשל.
״הלו?״ שאלתי.
״כן?״ קול אימהי נשמע מהצד השני.
״אסתי זאת אני מור״ אמרתי וחייכתי לעצמי.
״מורי, יקרה שלי כמה זמן לא שמעתי ממך, קרה משהו?״ היא שאלה.
״לא הכל מצוין, רציתי לדעת אם תוכלי לתת לי את המתכון של העוגה ההיא שדניאל אוהב״ שאלתי אך גם דרשתי קצת.
״כן כמובן״ היא אמרה בשמחה וחיפשתי במהרה דף ועט.
״שנייה אני אחפש״ היא אמרה והיה שקט לרגע.
״הוו הנה מצאתי״ היא הכריזה והחלה להקריא לי את המצרכים, כתבתי כל דבר ודבר בקפידה והקשבתי להוראותיה.
״מעולה אני מקווה שהוא יאהב אותה, אז מה קורה יש חדש?״ שאלתי ונשענתי על השיש.
״את האמת מור הכל רגיל, מיכאל התקשר אליי והוא שבוע הבא יבוא לארץ״ היא סיפרה לי בהתלהבות ונשכתי את שפתי.
המצב בין מיכאל לדניאל האמנם טוב יותר אך הוא עדיין מתוח מאוד, מיכאל סידר לדניאל עבודה במשרד של חבר שלו ולראשונה הם דיברו, דניאל עדיין כועס עליי אבל אני מאמינה שהוא יתרכך.
״איזה יופי״ אמרתי בשמחה מזויפת וצץ לי רעיון לרגע.
״אולי תבואו שבת הבאה?״ שאלתי וליבי נעצר לרגע, רציתי להתחרט אבל זה מאוחר מדי.
״באמת?״ היא שאלה בפליאה.
״זה יהיה נהדר!״ היא שמחה והבטתי לחדר שלי ושל דניאל, תוהה מה יקרה ברגע שהוא יגלה על כך.
״אוקיי אסתי, נדבר?״ רמזתי על כך שאני רוצה לסיים את השיחה.
״כן יקרה שלי, ביי״ היא אמרה.
״ביי״ החזרתי אך היא כבר ניתקה, נשארתי עם הטלפון באוזן עוד כמה שניות וניתקתי.

״איי״ צעקתי כשנכוויתי מאחד הסירים, אוטומטית הכנסתי את האצבע השורפת לפי, הכנסתי אותה תחת המים הקרים והתפללתי שדניאל לא ישמע ויתעורר.
״מה קרה?״ דניאל נכנס בצעדים קטנים למטבח, פאק! תודה אלוהים.
״לא כלום, נכוויתי״ אמרתי והוצאתי את אצבעי מהמים, הוא התקדם ותפס בה בעדינות.
״לא נורא זה יעבור״ הוא אמר מעט בקרירות ושיחרר אותה, הרגשתי את העצבים שלו ואת המתח שנכנס למטבח.
״אין בוקר טוב?״ שאלתי בציפייה.
״אני צריך לצחצח שיניים״ הוא אמר והפנה אליי את גבו, ליבי נצבט מעט אך בלית ברירה חזרתי לבשל, הוצאתי את העוגה מהתנור במהירות והנחתי אותה על השיש, לדגים החריפים כיביתי את האש וכך גם לאורז ומה שמסביב.
שמתי לב שהשבת נכנסה כבר לפני 20 דקות ומיהרתי כמה שיותר מהר, זה מעולם לא קרה לי, מסקנה? יותר מדי מחשבות.
דניאל יצא מחדר האמבטיה וליבי האיץ, זכרתי שאתמול משהו לא היה בסדר ורבנו או משהו.
״דניאל?״ אמרתי בשקט כשהתיישבתי לידו, מסתכלת עליו, שוב הפוקר פייס המסריח שלו.
״מה?״ הוא שאל בקול חסר רגש, כמעט רובוטי.
״קרה משהו?״ שאלתי בדאגה.
״כלום, אני פשוט כועס עלייך״ הוא אמר כאילו זה חלק משגרת היום שלו.
״מה למה?״ שאלתי כחפה מפשע.
״אוי אלוהים את לא זוכרת? אוקיי אני אזכיר לך, אני חושב שכמעט לקחת את ג׳וני איתך לשיחים אתמול״ הוא אמר וזרק את עדיו באויר.
״אני לא עשיתי כלום עם ג׳וני אתמול״ התגוננתי והתרחקתי ממנו.
״חוץ מזה ששתית כמו איזה אלכוהליסטית אתמול״ הוא אמר ועיקמתי פרצוף.
״למה לך מותר ולי אסור?״ שאלתי והוא צחק.
״את משווה ביני לבינך?״ הוא המשיך לצחוק.
״כל כך הזכרת לי את אימא שלך אתמול״ הוא הוסיף וחסמתי את פי בעזרת ידי הימנית, הוא הבין את הטעות שעשה כשהעז להזכיר את אימא שלי.
״מור…״ הוא אמר בקול מתנצל והתקרב אליי.
״שלא תעז״ אמרתי וקמתי מהספה, דפיקה נשמעה ונאלצתי לבלוע את הדמעות שלי.
״היי״ זייפתי חיוך כשאלה, אוראל, נטלי ותומר עמדו בפתח.
״הבאתי קינוח״ אלה ניפנפה בתבנית שהחזיקה עימה.
״כנסו כבר״ אמרתי בשמחה וזזתי הצידה בכדי שיוכלו להיכנס.
דניאל התקרב אל כולנו ונעמד לידי, מחבק אותי מהצד, העפתי אותו בעדינות שלא תהיה חשודה לעין.
״אני בשירותים״ אמרתי בחיוך והתקדמתי לחדר האמבטיה, נכנסת וסוגרת אחריי במהירות.
קרסתי כנגד הדלת ופרצתי בבכי שקט.