אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת 2 – פרק 12

״וזהו? פשוט עזבת ככה?״ אלה שאלה בהפתעה והנהנתי בפשטות, היא משכה בכתפיה ונגסה בטוסט שלה.
״את מטומטמת?! זה דניאל מזרחי! הייתי עובר צד בשבילו.״ אוראל צווח וצחקקתי.
״כבר עברת צד.״ אמרתי וצחקתי על הטיפשות שלו.
כשהגעתי אלה תקפה אותי בשאלות ולמחרת בערב, זאת אומרת היום הזמינה את כולם, חוץ מתמר כמובן לבית לקצת רכילות, כולם התעניינו וצחקו חוץ מנטלי שישבה שם זעופה ושתתה מהקפה השחור שלה אל מול תכנית החדשות שהוקרנה בטלוויזיה.
״ומה תעשי עם הבוטן הזה?״ תומר שאל ושירבבתי את שפתי התחתונה בתור אחת שלא יודעת.
״אלד אותו אני מניחה, דניאל לא יסלח לי אם אני אפיל.״ השבתי ונגסתי בפרוסת הלחם המרוחה בקוטג׳.
״שמעי, עם כל העניין שאני לא מתה על דניאל יצאת מטומטמת, הוא תמך בך, הוא פאקינג רוצה את הילד!״ אלה חצי צעקה וגלגלתי את עיניי, הכנתי את עצמי להטחות קשות מכל הצדדים, אני יודעת שיצאתי מטומטמת ואני יודעת שהיה מטופש, משכתי בכתפיי ואלה נראתה כאילו היא עומדת לשרוף אותי עם מבטה.
״אם הוא ילך לאחרת אל תבואי ותבכי לי אחר כך.״ אוראל אמר בהתנשאות ושיחק עם העגיל שעל אוזנו הימנית.
״הוא לא ילך לאחרת.״ אמרתי בשיא הביטחון, אוכלת את הביס האחרון בסנדוויץ׳ ומנקה את הידיים מהפירורים.
״אל תהיי בטוחה.״ נטלי דיברה לראשונה ושתתה מהקפה השחור והמר שלה.
״מה זאת אומרת?״ שאלתי וצמצמתי את עיניי בחוסר הבנה, היא לא הסבה אליי את מבטה אלא עיניה עדיין היו נשואות לטלוויזיה שכבר עברה לפרסומות.
״אמרתי אל תהיי בטוחה, גם לי הוא עשה את אותו הדבר.״ היא אמרה בכעס ונשכה את פנים פיה כל כך חזק עד כדי כך שזה היה נראה כאילו היא קרעה לעצמה את העור מבפנים.
״זה היה פעם, פעם זה לא היום״ עניתי בהתחכמות ומתח החל להצטבר אט אט, היא סובבה אליי את ראשה באיטיות ופלטה גיחוך מזלזל.
״מה את אומרת,״ היא אמרה בחיוך צדדי אך קטלני, נעצתי בה את אותו המבט, נראה לה שאני לא נרתעת ממנה.
״את דוגמא מצוינת מור, את נשארת אותה אגואיסטית!״ היא הרימה את קולה והטיחה את כוס הקפה על השולחן בחוזקה, כמה טיפות עפו על השולחן מהעוצמה.
״ואת נשארת אותה זונה של בית ספר!״ אמרתי בשלווה ארסית, בדיוק כמו שדניאל לימד אותי, בשניה שאתה מקרין שלווה הצד השני משתגע.
״כן אותה הזונה של בית ספר ותומר יכול לספר לך עד כמה שאני זונה נכון תומר?!״ היא כבר צעקה והפנתה שאלה לתומר שישב בשקט, מבוהל בדיוק כמו אלה ואוראל.
״אנ… כאילו.. לא… הי…״ הוא החל לגמגם, נמצא במצב לא נעים.
״זה לא משנה! אני פעם השתוקקתי לטיפת תשומת לב מצידו של דניאל ותאמיני לי שלא קיבלתי אותה, אבל את? הוא התאהב בך! שם אותי בצד ואותך במרכז העולם שלו! ותאמיני לי, אין לי מושג מה הוא מוצא בך! את סתם חתיכת מפונקת, מגעילה ואגואיסטית שאני לא מאמינה שיש בנינו קשר דם בכלל!״ היא צעקה וקמה על רגליה, לא נעמדתי אבל כמעט קמתי בכדי למרוט לה את שיערות הראש אחת אחת.
אני שונאת שמזכירים את העבר, למרות נטלי עם כל העניין שהיא נתנה לכולם היא הייתה מסכנה כי דניאל לא אהב אותה והלך לאחרות ואז התאהבנו, אני זו שיצאה הכלבה ואז כל השאר.
קמתי, מרסנת את עצמי מבפנים, מכריחה את עצמי לשמור את ידיי בצידי הגוף בכדי לא להסתער עליה ושועטת לחדר בסערה.
הרגשתי כועסת, עצובה, ובודדה.
אבל אני לא יכולה להתלונן, אני הבאתי את זה על עצמי.
הבנתי שעשיתי טעות, אני פשוט אחזור הביתה ואתנצל בפני דניאל על כל החרא של אתמול.

-נקודת המבט של דניאל-
״היא פשוט ארזה תיק והלכה?״ רון שאל מופתע והנהנתי עם שפתיים הדוקות.
״היא פשוט קיבלה ג׳ננה אחי, אל תשאל אותי איך זה התחיל אפילו.״ אמרתי והרמתי את ידיי עד גובה הכתפיים כחף מפשע.
״אולי זה פשוט ההורמונים של ההריון, אל תרגש חודש גג והיא חוזרת על שש.״ הוא אמר באופטימיות, ובקושי האמנתי לו, גם למור בקושי האמנתי כשהבטיחה שתחזור.
״אין לי מושג מה לעשות עם הטבעת אפילו, חשבתי על לזרוק אותה מהחלון…״ אמרתי אובד עצות, יצאתי מהמקלחת כשמגבת כרוכה סביב מותני ואני תופס בעוד אחת ומנגב איתה את שיערי הרטוב.
״אל תזרוק, תשמור אותה, אתה עוד תמצא מתי להציע לה.״
רון דחף את הבגדים ספוגי הזיעה שלו לתוך תיקו וסגר אותו במהירות כזו כאילו היו פצצת סירחון, התיישבתי ונשענתי לאחור על הספסלים שהיו צמודים לקיר המלתחות של מכון הכושר אליו אני ורון נוהגים ללכת פעמיים בשבוע.
הייתי חייב להשתחרר טיפה מהלילה המעיק שעבר עליי, איך אומרים? לילה מלא מחשבות.
חשבתי למה היא הלכה, מה עשיתי לא בסדר? אבל התחלתי להבין שאולי משהו בה דפוק.
״לא יודע, אני אוהב אותה אבל כבר נמאס לי להיות לידה, לספוג את השטויות וההתבכינויות שלה, אני צריך גיוון.״ אמרתי, באמת נמאס לי ממנה, היא מרגיזה אותי בזמן האחרון ולא, זה לא ההריון.
״זה היעוד שלך בחיים, לסבול את מור ביטון, מזרחי בעתיד.״ רון נאנח וטפח על כתפי, כאילו זה אות הזדהות.
״מה אתה אומר? נקפוץ לג׳וני לאיזה שעה ככה?״ הוא הציע ומשכתי בכתפיי, סוג של הסכמה.
״הבטחתי גם לתמר שאני אבוא היום ושעות הביקור נגמרות בשמונה אז לא נהיה שם הרבה.״
לקחנו את התיקים ויצאנו משם לכיוון הבר של ג׳וני.
~~

״מאיפה אמרת שאנחנו מכירים?״ שאלתי והיא הפסיקה לנשק את צווארי לרגע.
״אתה לא זוכר אותי? אגם? יצאנו פעם״ היא אמרה בקול מעט נעלב והדלקתי ניצוץ בעיניי.
״אהה אגם!״ אמרתי בהגזמה, אין לי מושג מי זו, הייתי שיכור וחרמן, צריך להעיף את מור מהראש שלי.
״אז מה עם חברה? הייתה?״ היא שאלה והורדתי לה את החולצה, מפיל אותה על הספה וגוהר מעליה, מתעלם משאלתה.
״דניאל?״ היא צחקקה כששמה לב שלא עניתי לה, הורדתי את החולצה וזרקתי אותה על השולחן.
״אני לא במוד של זיוני שכל.״ רטנתי והורדתי ממנה את הטיץ הצמוד והמבריק שלבשה, מי היה מאמין שהיא תגדל להיות כמעט זונה.
מיקמתי את ידיי מול סוגר החזייה שלה ובאתי לפתוח אותו, אך מחיאות כפיים קטעו את פעולותיי.
״פשש, אז אני מבינה שנטלי צדקה, פעם והיום זה בדיוק אותו הדבר, פעם חרא היום חרא, מה שלומך אגם?״ מור עמדה בפתח הדלת ונשענה על המשקוף כששתי המזוודות לצידה.
טעיתי, משהו בי דפוק, אני דפוק.