אהבה, מילה פשוטה משמעות מסובכת 2 – פרק 10

הפרק מוקדש לפירפיר המדהימה ולמעייני (user) ולגילוש הנסיכה❤️
——————————————

״אם זה יהיה צבוע בורוד זה יכול להיות רק לבת ואם זה יהיה צבוע בתכלת זה יהיה מתאים לשני המינים״ דניאל אמר לי כשבחרנו צבע לחדר התינוק שצפוי להגיע בעוד כשישה חודשים, דניאל המתרגש כבר פינה את החדר הריק שבהמשך המסדרון לתינוק.
לי כבר גדלה כרס קטנטונת שדניאל אוהב ללטף ולנשק מדי פעם.
התמיכה שלו מחזיקה אותי על הרגליים, הוא סובל את השגעונות שלי, הבקשות שלי, התלונות שלי, והנדנודים שלי.
״אז תכלת״ הסכמתי איתו ומשכתי בכתפיי בתמימות, הוא נישק את לחיי והלך להזמין את הצבע.
אצל זוגות אחרים זה ההפך, האישה רצה ומתלהבת לבחור הכל והגבר הוא זה שנגרר בחוסר חשק ומשלם על הכל, לא אצלי.
״הלו״ אמרתי לאחר שעניתי לשיחה מנטלי.
״מתי אני הולכת לראות אותך חתיכת שמנה מהלכת?!״ נטלי צווחה בקול מאושר לפלאפון.
״לא בקרוב נטי, עסוקה מדי״ אמרתי במהירות, משחקת אותה כאילו אני עושה משהו.
אין לי כוח לראות אף אחד, הכל יותר מדי מעצבן אותי בזמן האחרון, כל דבר שזז, הבן אדם היחידי שאני יכולה לראות זה את דניאל ותו לא.
במשך השלושת חודשים האלה יש לי שני מצבים, הראשון הולך ככה, אני כל היום יושבת במיטה תשושה בלי כוח או סבלנות, זה מלווה בהתייפחויות ותהיות על החיים, והשני הולך ככה, אני מתנהגת כאילו ששמו לי טיל בתחת ואני מקבלת מרץ, מתחילה לנקות ולשמוע שירי פופ, מתקשרת לחצי עולם בכדי לספר להם כמה אני מאושרת ומבקרת את תמר גם כשלא צריך, אבל היום? חברים? לא תודה, לפחות לא כרגע.
״מור!״ דניאל קרא וניצלתי את ההזדמנות.
״אני חייבת לזוז״ אמרתי וניתקתי מהר מבלי לחכות לתגובתה.
״מה?״ שאלתי והתקדמתי בצעדים איטיים, הוא נעמד מול מיטות לתינוקות מעץ מלא, החיוך שלו היה מאוזן לאוזן והוא חיבק אותי מהצד כשהתקרבתי אליו.
״זאת המיטה של התינוק שלנו״ הוא חייך, המיטה הייתה תכולה ועשויה מעץ מבריק, עד כמה שזה נשמע פשוט היא נראתה יפייפיה.
״מה את אומרת לול?״ הוא חייך ונישק אותי, חייכתי והשענתי את ראשי על זרועו.
״היא מדהימה״ אמרתי כשבהיתי בה, הוא מחץ אותי אליו וניקר את קודקוד ראשי כמה פעמים.
אני שמחה שאנחנו יחד בזה.
~~

״פטריות״ עניתי כשדניאל שאל אותי אם מתחשק לי תוספת מיוחדת על הפיצה.
״ותביא גם בירה שחורה, אני רוצה בירה שחורה״ הוספתי והנהנתי כמו ילדה קטנה, דניאל צחקק והתיישב לצדי, נשענתי עליו והוא עטף אותי מהצד, אהבתי להתפנק עליו, אהבתי את איך שהוא מחבק אותי וכל פעם מנשק את ראשי באהבה.
״ובירה שחורה״ הוא הוסיף ומחץ אותי, מסדר את התשלום ומנתק את הפלאפון, חוזר להתעסק בי.
״בירה שחורה את רוצה, אה?״ הוא שאל ודיגדג אותי מעט, התחלתי לצחוק והוא גהר מעליי, ממשיך לדגדג אותי, הוא השתדל לא ליפול עליי בכדי לא ללחוץ על הבטן.
״דני…״ אמרתי וצחקתי, הוא הפסיק ונישק אותי במצח, חייכתי וליטפתי את לחיו, שמחתי שהוא לצדי ובאמת אכפת לו, למען האמת? הוא יותר נרגש ממני וזה מצחיק.
״כואב לי הציצי״ התלוננתי ושילבתי את ידיי בעדינות.
״רוצה מסאז׳?״ שאל בציניות, נעצתי את כתפי בבטנו בעדינות ובליווי גיחוך, לפעמים זה נראה כאילו הוא לא מתבגר.
״ההריון הזה הולך להיות קשה״ המשכתי לקטר ונאנחתי, נשכבתי על ברכיו של דניאל ועייפות נפלה עליי, השתדלתי לא להירדם.
״את מדברת? אני זה שהולך להיות חצי שנה בלי סקס״ הוא התלוצץ ונתתי מכה קטנה על ירכו, הוא ליטף את שיערי בזמן שראינו תכנית ריאלטי זולה ומפגרת שאהבתי.
״זה רק מה שיש בראש המעוות שלך? סקס?״ אמרתי והמשכתי להרביץ לו בצחוק, הוא צחק ונרגעתי מעט, יודעת שהכל בגדר הצחוק.
״אתה לא מתבגר״ צחקתי ומחצתי את פניו בעזרת שתי ידיי, נרגעתי מעט מהשמחה שריקדה בחדר וחזרתי לצפות בתכנית.

מלטף את בטני באיטיות, דניאל רכן לעבר בטני ונישק אותה, אלה אחד מהרגעים היפים בחיים שלי, הגבר שלי אוהב את הילד שלנו, ליטפתי את שיערו באהבה וחייכתי לעצמי.
״דני…?״ שאלתי בשקט, לא מפריעה לרגע שלנו.
״מממ?״ הוא שאל והסיט את מבטו אל עיניי, נשכתי את פנים הלחי והוא תפס בידי, מדרבן אותי לדבר.
״מה אתה חושב שההורים שלי יגידו עליו?״ שאלתי בחשש קל, מתכוונת לחיים שגדלים בתוכי.
״את מתכוונת לספר להם?״ הוא שאל ולא הבנתי את כוונתו, כמובן שאני אספר להם, אני לא צריכה לתת להם עוד סיבה להרחיק אותי מהם.
״במוקדם או במאוחר הם ידעו מזה, עדיף שזה יהיה ממני לא?״ שאלתי באי ודאות, רוצה לקבל תשובה חיובית מצידו, אוכלת את עצמי מבפנים.
העניינים ביני לבין ההורים שלי לא התבהרו ובכל יום ויום אני חושבת עליהם, אני לא אשקר, קשה לי במיוחד עם אבא שלי שלמרות כל הנסיעות עסקים שלו פעם והחוסר זמן איכות שלו איתי הוא ידע איך לפצות, ולא, לא בחומריות, אלא ביציאות יחד וצחקוקים, אהבה ללא גבולות בין אבא לבת.
היום הוא לא אותו האבא, הוא מזניח את עצמו ברמות מטורפות ורק מטפל באימא שלי ובכאב שלה, שומר את הכאב שלו לעצמו.
כאב לי על אימא שלי, על תחושות האשמה שלי כבר חפרתי לדניאל מספיק, כואב לי שאת הדבר היחידי שהיא אהבה לעשות, ליצור ולצייר היא הפסיקה בגלל האלכוהול.
״כן לול, עדיף שזה יהיה ממך״ הוא אמר וליטף את שיערי, מתכופף ונושק בעדינות לשפתיי.
״מעניין איך הם יגיבו״ אמרתי בסקרנות קטנה, הבעת פניו של דניאל השתנתה ומצחו התקמט.
״מה קרה?״ שאלתי במעט דאגה והוא ישר חזר להבעת פניו הקודמת, הרגועה והשלווה.
״לא כלום סתם מחשבה קטנה״ הוא אמר בקול מרגיע והנהנתי בקטנה, לא מאמינה עד הסוף, משהו הציק לו, אבל גם אם אני אשב לו על הוריד הוא לא יספר לי.
״אוקיי״ אמרתי בקלילות אך עם טיפה של היעלבות בקולי מאחר והוא לא ממש סומך עליי בכמה נושאים וזה תמיד הרגיז אותי, כאילו אני ילדה קטנה שלא מבינה כלום החיים שלה.
״שנתקשר?״ שאלתי ולקחתי את הפלאפון מהשולחן בהתרגשות, נשכתי את שפתי בחשש ועברתי להסתכל על דניאל.
״כן״ הוא אמר והעביר את ידו בשיערו, הוא לחוץ וזה לא צריך להיות ככה, אני זאת שאמורה להיות לחוצה מבנינו.
החלקתי את אצבעי על המסך בכדי לפתוח אותו וחייגתי את מספרו של אבי.
״שימי על רמקול לולה״ דניאל ביקש ושמתי על רמקול.
״טוו…טוו…טוו…״ זמן ההמתנה נשמע כמו נצח.